ערב טוב לכולם.
מעשה שהיה כך היה. כחלק ממאמצי להשיג תואר שני ולהתחיל את חיי מחדש במובן כזה או אחר, התקבלתי לסגל הזוטר של אוניברסיטת בן גוריון והתחלתי להתעסק בלימודים. מצאתי חברים שמוכנים להרפתקה (בהם חבר עם רכב חברה ולו״ז גמיש), קבעתי פגישה עם המנחה ויצאנו לדרך. התוכנית הייתה שבתום הפגישה נגיח לסיבוב בעיר העתיקה, לפאב שהתגעגעתי אליו מימי כסטודנט לתואר ראשון והביתה לראשל״צ, שמחים וטובי לב. הפגישה עם המנחה הלכה מצויין (תודה ששאלתם) רק שבאמצעה קיבלתי שיחה בהולה מהחבר׳ה ההרפתקנים בה נאמר לי שהבחור עם האוטו הוזעק ע״י העבודה והם כבר בדרכם מרכזה. כוסומוערס. טוב, יכולתי לצעוק ולהתעקש, יכולתי פשוט לחזור באוטובוס, אבל החלטתי להפוך את זה ללימונדה; סיימתי את הפגישה במועדה (דבר שרק גרם לה להפוך לפורה יותר), מצאתי איפה לישון, מצאתי עם מי ללכת לפאב ועם מי להעביר את הזמן בין לבין. אושר גדול!
הלכתי לפאב עם אלון, חבר מהלימודים ששקוע בתקופה זו בדוקטורט. הגענו באמצע משחק כדורגל אז היה קשה לשפוט את האווירה (היה קשה גם לשפוט את החלק הפנימי, כיוון שהושבנו על הבאר של החצר; כן, יש שני בארים מתפקדים). היו שני דברים שמשכו אותי דווקא לקוקה באותו יום, למרות שגעגועים יש לי גם למתחרים שלו; הראשון, הייתי רעב והאוכל בקוקה זכור לטובה, והשני, הוא הפך לברופאב בזמן האחרון.
שני אלו מביאים אותי אל התפריט. המחירים טובים כי זו ב״ש, אבל אין לי מושג איך הוא בהשוואה לשאר הפאבים באזור (אלו לא מחירי 14 לחצי טובורג ב״דלתון״ זצ״ל שפעל בחסות אגודת הסטודנטים, אבל זו אמירה לא הוגנת). הדבר הכי מוזר שנתקלתי בו בתפריט הוא מבחר הבירות מהחבית שכלל בירות שאינן של המקום, בחירה אסורה לברופאב ע״פ רוב. זה שואב את הפלצנות מהחוויה לטוב ובעיקר לרע. אני בגישה שהברופאב צריך לחנך את הלקוחות לשתות מתוצרתו ואם הוא לא מסוגל לספק ספקטרום רחב מספיק, בירה טובה מספיק ומספיק חביות לתפעול המקום אז הוא צריך לבחון מחדש את שאיפותיו. מצד שני, יהיו שיטענו זה ממש לא הזוי ששופרסל מוכרים במבה בנוסף לחטיף הבוטנים הגנרי שלהם, אלא להיפך.
אח״כ תפס את עיני תפריט האוכל שנראה רצוף מנות יצירתיות במחירים סבירים. עוד בתקופת לימודי המקום היה ידוע בתפריט המשובח. ביקשתי מהברמן להמליץ לי על מנה שאינה כוללת יותר מדי טיגון. שנינו הלכנו על ״קרבונד״, קדרת בקר וירקות בלף בראון על מצע פירה. זה בא לי בול (לא אתגר גדול בהתחשב בכמה הייתי רעב). מאוחר יותר הזמנו צלחת חמוצים, שבהתאם לאופנה מאוד בלתי רצויה, עלתה לנו כמה שקלים אבל הייתה משובחת להפליא.
היו גם בירות! באותו יום לא הייתי במצב רצפטיבי במיוחד לאלכוהול (אני יודע; מוזר), אז החלטנו לחלוק שליש אחד מכל 4 הבירות שהוצעו. הבירות היו מאוד מגוונות וממותגות כבירות של מבשלת Raiman's (על שם משפחתו של צביקה הבעלים שכנראה לא אוהב ללכת רחוק מדי בחיפושי השמות שלו). הבירות הוגשו בכוסות ממותגות בלוגו המבשלה שכולל עץ הדומה לזה שגדל באמצע הבאר של החצר; טאץ׳ נחמד לכל הדעות. הבירות הוגשו בכוסות נאותות (בירת החיטה הוגשה בכוס וויט וכאלה) ונשאו שמות דביליים שזה... בסדר.
את הסיבוב הראשון הזמנו לפני הגעת האוכל. ראשונה עלתה ה״פיטר פייל״, פייל אייל אמריקני עם ראש קצף מאוד יפה. טעם עדין יחסית עם גוף קל וסיומת כשותית עם רמזים לפירות טרופיים, כרגיל בסוג זה. עשויה טוב אך מעט חסרת נוכחות. אח״כ הגיעה ה״הארי פורטר״ דווקא עם הרבה נוכחות עם טעם מאוד מאוד קלוי, רמז לעישון וטעם לוואי מאוד מתמשך של קלייה. בשלב הזה אכלנו וזרמנו לסיבוב השני. התחלתי אותו עם בירת החיטה (בלי שם מיוחד) שהייתה אטומה להחריד עם הרבה ארומה ומעט טעם. מה שכן הורגש בטעם הוא אחוז האלכוהול הגבוהה שלה (וחבל; אם הייתי צריך לבחור את הבירה הכי פחות חביבה עלי מבין כל הארבע, זו הייתה זו). לסיום הגענו ל״שאלתיאל קוואק״, ככל הנראה שיבוט Kwak, שאולי לא מתפקד הכי טוב כשיבוט אבל ללא ספק מתפקד טוב כבירה. בירה בעלת יותר גוף מחברותיה, מתיקות פירותית עם סיומת מעט מרירה (ללא ספק הפייבוריטית מבין הארבעה).
המשחק נגמר, השריקות, הצעקות והדיבורים הנלהבים התחלפו בפלייליסט רוק פאבים אופייני, הברמן הציע צ׳ייסרים ללקוחות השורדים ואנחנו היינו בדרך החוצה. הנוסטלגיה צדקה הפעם. הקוקה פאב מצויין. אם אתם במקרה בב״ש, מומלץ בחום לפקוד אותו. להגיע במיוחד לב״ש בשבילו? נשמע קצת מוגזם אבל אם בא לכם על הרפתקה, זאת אופציה. הפאב, אגב, פתוח מהבוקר עד אחרון הלקוחות בלילה.
"Coca", ארלוזרוב 50, באר-שבע ( פייסבוק | אתר )
בפעם הבאה
ממש ממש מחר אני עולה על מטוס שייקח אותי לטיול בן 5 שבועות במערב אירופה. מן הסתם יהיו הרבה דיווחי בירה מעניינים ואני אנסה להעלות פה כמה רשומות קצרות במהלך הטיול. יהיה שמח. עוד פרטים, בפוסט הזה מבלוג האב.
You're not drunk if you can lie on the floor without holding on. (Dean Martin)
רז.
