יום ראשון, 2 בדצמבר 2012

חגיגות


ערב טוב לכולם.

פסטיבלי בירה הם מאורעות שהם כיפים או לא כיפים מסיבות מעט לא אינטואיטיביות. אם אתה מגיע במטרה להשתכר, זו דרך די יקרה, המנות ברוב המקרים קטנות למדי, יש לך סיכוי לא רע להזמין בירה שלא תאהב והדוחק גורם לכל העסק לרוץ די לאט. אם אתה בא לנסות בירות חדשות, אז כנראה שאתה בסדר עם המחיר והמנות הקטנות, אבל השיכורים מהקטגוריה הראשונה מפריעים והדוחק הוא בלתי נסבל. אם יש הופעה ואתה בא בשביל ההופעה אז... אתה די מוזר. עם זאת, לא היה פסטיבל בירה שלא נהניתי בו, כי התמהיל הוא בד"כ מה שעובד: מנסים דברים חדשים, רמת האלכוהול בדם מטפסת מעט, יש אווירה וזה כיף. מה שכן, יש מוצלחים יותר ומוצלחים פחות; יש מפתיעים לטובה ומפתיעים לרעה.

במהלך הטיול שלי באירופה הזדמנה לי האפשרות לבקר בברלין ביום האחרון של פסטיבל הבירה הבינלאומי שהתקיים שם זו השנה ה-16. הוא מתקיים בסופ"ש הראשון השלם של אוגוסט מזרחית למרכז העיר ומכונה בפי רוב "The Beer Mile" כיוון שהוא Beer Garden הנמרח בין שתי כיכרות שהמרחק ביניהן הוא כ-1.7 קילומטר, מעט יותר ממיל (גם בירה וגם עבודת רגליים). במהלך תכנון הטיול חיפשתי סידורי לינה באמצעות CouchSerfing ורבים מהברלינאים הזהירו אותי מפני הפסטיבל הזה, בטענה שהוא לא רק לא משהו אלא גם שבשעות החושך הוא הופך לברכת קיא שורצת ניאו-נאצים. אמרתי יאללה.

הסתובבתי בו קצת לבד, קצת עם המארח שלי, קצת עם צמד ישראליות שפגשתי שם וקצת עם צמד סרבים שאחד מהם התארח איתי אצל אותו מארח. לא היה יותר מדי צפוף, היו להקות קאברים משעשעות על במות, היו הרבה דוכנים של אוכל משמין ולקראת הערב צצו להן שלוליות קיא ספורות. ניאו-נאצים לא ראיתי אבל הפסטיבל בכנות לא היה משהו. ייתכן והתקשתי לברור את המוץ מן התבן, אבל לא מצאתי גיוון מיוחד בבירות שנמזגו שם בכמה אלפי ברזים. היה בהיר גרמני, היה כהה גרמני ולפעמים היה חיטה. יצא לי לטעם Kölsch (מה שגרם לי לגלות שזה לא מלהיב במיוחד), יצא לי לראות בקבוק "מכבי" בדוכן של "בירות מכל העולם", אבל מעבר לזה לא עף לי הפוני. יכול להיות שבאתי לחוות את כל העסק לא נכון; הייתי מאוד עייף, לא באתי במטרה להשתכר ולא הייתי שם יותר משעות ספורות. אבל כנראה שגם הפסטיבל הזה הוא לא חווייתי מדי, כי ברלין (כפי שגיליתי) היא פשוט לא מעצמת בירה כמו שנהגתי לחשוב. בשורה התחתונה: אני לא אומר להימנע מהפסטיבל, אבל גם אם אתם שוקלים להגיע לגרמניה בקיץ, אל תתכננו סביבו או משהו כזה. תקפצו אם אתם בסביבה.

(עיקר הזמן שלי בברלין היה אחרי הפסטיבל ושהיתי לא רחוק ממנו, ואני חייב להגיד שמבחינת הקיפול שאחריו הגרמנים האלו יודעים לנקות. אל תקראו לי חנון!)

חודש מאוחר יותר כבר הייתי בארץ והזדמן לי ללכת לפסטיבל בירה כפרית המתקיים זה הפעם השד-יודע-כמה במועצה האזורית מטה יהודה. הפסטיבל מתקיים במרווחי זמן לא קבועים ואני תמיד אומר שאני אעשה מאמץ להגיע על אף הקושי הלוגיסטי. מצאתי חבר שלא שותה יותר מדי עם נכונות מתמדת להרפתקה ונסענו ליום הראשון של הפסטיבל (יום חמישי בערב). מצאנו את עצמנו נכנסים לאוהל גדול ומואר עם מוזיקת פאבים רגועה. בקצהו הייתה במה שבשלב מסוים עלתה עליו להקת קאברים משעשעת ולידה היו דוכני אוכל לא משביעים ולא זולים במיוחד. המציגים היו בעיקר מבשלות בוטיק מהאזור (כדוגמת מבשלת שריגים שבאה עם ארסנל מלא), אך גם מבשלות אחרות (כמו טאקוונביר, שהציגו מדלייה מוצדקת בה זכה ה-Coffee Stout שלהם). הבוטיקיות חייבה מגוון אדיר של סגנונות וטעמים. אם בפסטיבל הגרמני אחרי 3 מנות פילסנר שונות ו-3 מנות פילסנר כהה שונות עברתי ליד רוב הדוכנים ופלטתי "eh", במטה יהודה כל תפריט קרץ בצורה אחרת.

בפוסט הקודם אמרתי שאעשה השוואה לא פיירית וזה למה. אם יש תכונה מוחלטת שמעצבנת בפסטיבלי בירה בפרט וכל דבר שנעשה בשביל כיף בכלל היא Sameness, תכונה שלבינלאומי בברלין יש בשפע ולכפרי במטה יהודה יש מעט מאוד. ההשוואה לא פיירית בגלל הבדלים אינהרנטיים בין ברלין לבין המועצה האזורית מטה יהודה. עיר עמוסת מהגרים ותיירים שרובם לא יודעים דבר על בירה חוץ מלאיזה חור בגוף היא נכנסת ואיך היא גורמת להרגיש כמו ברלין לא יכולה להרים אירוע גדול אך נישתי. האג'נדה הביראית שם הייתה "בואו לשתות כל מיני בירות שאין ביותר מדי מהן משהו מיוחד, אך עשו זאת עם חבר'ה, מוזיקה ואוכל משמין". בעוד בברלין הבירה הייתה המדיום דרכו הועבר הפסטיבל, במטה יהודה הפסטיבל הוא המדיום דרכו מועברת הבירה. האווירה והכיף שמים את התנסויות הבירה החדשות במרכז אך הבירה לא מאפילה ונוצר תמהיל מאוד מהנה. אני מניח שכל אחד ומה שהוא אוהב.

אגב, קשה לי למקם את BEERS2013 המגיע עלינו לטובה על הסקאלה הזאת. מי שעוקב אחר הבלוג וודאי יודע שהפוסט האמיתי הראשון בו עסק בפסטיבל של שנה שעברה. הפסטיבל, שיתקיים השנה ב-8-9 בינואר (לינק יערך לכאן כשיהיה איוונט), מכנה עצמו תערוכה ודי בצדק. כמו הפסטיבל במטה יהודה, האירוע הוא המדיום דרכו מועברת הבירה רק שכאן קנה המידה הוא גדול הרבה יותר והקהל מגוון הרבה יותר, מה שעשוי לגרום לו להזכיר את הפסטיבלים היותר המוניים. אני מקווה שאוכל להגיע לשני הימים שלא בשעות העומס ולטעום דברים לא מוכרים. לא רק שיש שם בירות מיוחדות, אלא שגם יהיו בירות שיושקו שם לראשונה כך שכל העסק די מרגש. מי שמתכנן להגיע (ואני ממליץ זאת לכולכם) מוזמן לקרוא את הפוסט אליו קישרתי, אבל עוד יותר מוזמן לקרוא את הפוסט הוותיק הזה מ"קוראים ושותים", שהוא המדריך הדפיניטיבי לפסטיבל.

(אה, וגם השנה יש פסטיבל בירות חורף בנינקאסי ב-6-7 בדצמבר, אבל עם כמה שהוא כנראה יהיה מאוד כיפי, הוא קטן מדי מכדי למקם אותו על הסקאלה שהצגתי. ייסלחו לי החברים מהנינקאסי. זה, אגב, לא אומר שאני לא אכתוב עליו פה...)


בפעם הבאה

כנראה אחזור לדבר מעט על  הטיול. עוד לא יודע על מה בדיוק. יש סיכוי שאדבר על פסטיבל הבירות החורפיות שהוצג לעיל.

The University of Nebraska says that elderly people that drink beer or wine at least four times a week have the highest bone density. They need it - they're the ones falling down the most. (Jay Leno) 

רז.

יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

עיצוב חדש!


ערב טוב לכולם.
האמנית

אני מנסה להפיק את המירב והמיטב מכך שהמלחמה המתחוללת כאן סינדלה אותי לאזור המרכז, ועל כן יצא לי לשבת עם ידידתי טניה (שעיצבה לי את הבלוג הראשון) ולהשלים את העיצוב הנפלא שאתם רואים סביב מילים אלו. ניסוח המשפט הקודם עשוי להטעות ולרמוז שהיה לי איזשהו חלק ביצירה המוצגת לפניכם, אבל זה הכל פרי עבודתה המסורה של טניה.

תודה רבה רבה רבה!

התלבטתי רבות אם לכתוב את הפוסט הזה כאן ועכשיו, שכן עתות מבצע "עמוד ענן" הן לא הזמן לעסוק בזוטות הללו, אבל מעבר לעובדה שהחיים ממשיכים, אני כותב באריכות על המצב הביטחוני בבלוג האישי שלי ואתם יותר ממוזמנים לקרוא (אני אפילו אעריך את זה).

בפעם הבאה נחזור לשגרה (בתקווה, ביותר ממובן אחד),
רז.


יום שישי, 9 בנובמבר 2012

טור דה פראנס - חלק ראשון


לפני שאתחיל את הפוסט באופן רשמי, אני רוצה להתנצל על ההיעדרות המבישה שלי מהבלוגים. חרדת הדף הריק שלי הכתה בי חזק הפעם ולא יצא לי לכתוב עם נחיתתי מחו״ל לפני כחודשיים. יש הרבה תירוצים (החליק לי, נפל לי, אני עובר דירה, מתעסק בפרויקט אקדמי, מתחיל שנת לימודים אקדמית כחבר סגל זוטר באוניברסיטה גדולה בדרום הארץ, הכלב אכל לי את הפוסט וכדומה), אך אף אחד לא מכפר על העצלנות והחרדה שבסופו של דבר נתנו את הטון. הפוסטים הקרובים יעסקו בטיול שלי לאירופה עם מעט נגיעות אקטואליה רלוונטיות (במידה ולא יבער דבר אחר). אל תדאגו, למדתי מניסיון העבר והפעם הפוסטים לא יתפסו אופי כרנולוגיסטי; זה משעמם לשני הצדדים במידה שווה.

הפוסטים הקרובים מוקדשים לאלו ששאלו אותי בשלושת החודשים האחרונים ״תגיד, מה קורה עם הבלוג שלך?״. כפרות עליכם.

ערב טוב לכולם.

אז את היציאה שלי מהתרדמת אני מתחיל בצרפת במסעותיי עם בת-דודה שלי המתגוררת בטולוז. צרפת היא ממש לא מדינה שקופצת לראש כשחושבים על בירה ובצדק. הבירות המסחריות שלה משעממות להחריד (הו, Pelforth, למה את כ"כ משעממת), הם חולים על בירות Blanche (חיטה בלגית עם טעם מאוד הדרי) והם עפים במהירות על-קולית על קוקטיילי בירה דביליים להחריד כמו בירה עם לימונדה, בירה עם לימונדה ומיצי פירות, בירה מחוזקת בליקרי פירות או פשוט בירה עם תרכיז (שזה, אגב, שדרוג מצויין ל-Pelforth). סצינת בירות הבוטיק נמצאת לא רק בחיתוליה ובמחתרת אלא גם בצל גדול ומעיק של הבירות הבלגיות המסורתיות יותר ופחות, כך שבנוסף להיעדרותן מסיבות של נדירות, הן גם לא מגוונות מדי. אה, ויותר יקר מבארץ.

לאור כל אלו, הפתיע אותי למצוא את שתי רשתות של ברו-פאבים שפרוסות בכל רחבי צרפת. אז נכון, הרשתות פרוסות כמו שאצלנו יש פריסה של המבורגריות צמרת כמו "אגאדיר" או "מוזס", דבר שלא הופך אותנו לאומת המבורגר השף, ובהתאם, צרפת אינה אומה של בירות בייצור מזערי (Micro-brewing). אבל נו שויין.

The Frog - או אם באמת לדייק, The Frog & Rosbif, מעיין הלצה על שילוב בין קולינריה צרפתית לבריטית, כאשר סביב אותו אופי בריטי נבנתה כל הרשת. לעבודה בסניפי הרשת מתקבלים רק ברמנים ומלצרים דוברי אנגלית שוטפת, שבהיעדר משהו רהוט יותר להגיד על זה, אומר שזה א-ד-י-ר. הפאב, אי לכך, מיועד לקהל מאוד בין-לאומי וסניפי הרשת ממוקמים בנונשלנטיות במרכזים תיירותיים או במקומות בהם מתגוררים לא מעט אזרחים זרים, כמו הסניף בטולוז (שהוא, אגב, היחיד שלא מגיש אוכל), בו ביקרתי, שנהנה מקהל העובדים בתעשיית האווירונאוטיקה, שטולוז מהווה את המרכז האירופאי שלה. בסניף הטולוזאי  ביקרתי כשהיה תחת הנהלה אחרת לפני 4 שנים (הרשת מתנהלת בשיטה של זיכיונות) והעיצוב היה טיפה "קלאבי" בהשוואה לעיצוב הקודם שהיה מאוד "פאב אנגליי", אבל אתם יודעים, על טעם ועל ריח אפשר רק לקטר. אז התאורה הייתה מציקה והמוזיקה הייתה מעצבנת; אני באתי לנסות את הבירה אז הזמנתי תפריט טעימות חינם (יוזמה ברוכה).

ראשונה עלתה Natural Blond, פילסנר עם לא מעט טעם ואופי. היא הייתה מעט חמצמצה ופירותית. אגב, אני אומר שזה פילסנר עם אופי בגלל הטעם והמרקם, למרות שבאותה המידה זה יכול היה להיות בלונד אייל נטול אופי באופן מחריד, שכן הצרפתים לא יהיו מסוגלים להבין את ההבדל בין השניים גם אם החיים שלהם היו תלויים בכך. לבלונדינית יש אחות בשם Ginger Twist, שהיא פשוט אותה בירה בתוספת ג'ינג'ר. אני חייב להודות שלא חיבבתי אותה בגלל טעם וריח הג'ינג'ר המשתלט. הצרפתיות מחייבת בירת בלאנש סטנדרטית בשם Maison Blanche, שהייתה מעט לימונית.

(מפה שמות הבירות יחודיים לסניף הספציפי, כיוון שהבירות בסניף הפריזאי מתייחסות לנקודות תיירותיות מקומיות; שמות אלו יופיעו בסוגריים)

הבירה שהכי פחות אהבתי, אם לא להשתמש בביטוי בוטה יותר, הייתה Darktagnam (או Dark de Triomphe), סטאוט עם ריח מעט מעושן ומעט דגי עם טעם קלוי חמוץ שתופס את הלשון (וגם את השפתיים והמצח, ומקרב אותם אחד לשני כדי ליצור הבעת אי שביעות רצון). לעומתה, יצויינו לשבח ה-pale ales שלהם: Brew de l'industrie (או Parislytic), רד אייל מאוד לתתי ומעט חמצמץ (הקרוי על שם הרחוב בו נמצא הסניף הטולוזאי); והפייבוריט האישי שלי, Aero post'ale (או Inseine), ביטר (שלא היה יותר מדי ביטר) שעושה את העבודה עם ריח וטעם עדין של ליצ'י. כל הבירות, אגב, היו נטולות גוף לחלוטין.

בסופו של סיפור, לא מדובר פה במשהו שיעיף למישהו את הפוני, אבל זה צפוי מכורח העובדה שמדובר במבשלה צרפתית. אם אתם בעיר בה ישנו סניף של הרשת (פריז, בורדו או טולוז), שווה לתת קפיצה בשביל הבירה הייחודית והשירות האדיב בשפת בני אדם.

(אגב, מי שמבין למה זה משעשע שבטולוז יש ברופאב בכתובת 14 Rue de l'industrie מקבל נקודה.)

(La Malterie (Les 3 Brasseurs - הסיפור מאחורי השם הוא די מוזר. מסעדת ״שלושת המבשלנים״ הגיעה לפרומיננטיות לא קטנה ברחבי צרפת, קנדה ומושבות צרפתיות באוקיינוסים (השד יודע איך יש מקום ל-3 סניפים של הדבר הזה בראיניון) כאשר היא נקנתה ע״י מישהו שהחליט שהוא משנה את שמה ל״המלתתה״, בחירה רעה לכל הדעות. בהתחלה, כיוון שלא הבנו שמדובר באותו המקום ומצאנו איזכורים לשניהם ברחבי המרשתת, הופתענו מאוד לגלות שלשניהם יש פחות או יותר את אותה הכתובת והחלתנו לצאת ללילה פרוע בחוצות טולוז. הגענו לשני וגילינו תפריט כמעט זהה לחלוטין לזה שמופיע באתר של הראשון. אחרי תשאול קצר של מנהלת המשמרת, ידענו את הסיפור, וגם נודע לנו שהרשת הולכת להחליף את שמה בחזרה. סוף טוב, הכל טוב.

מיתוס שלושת המבשלנים עוסק ב-3 חבר'ה ששילבו את הידע שלהם בהכנת בירה כדי ליצור את הברופאב המושלם. האחד בלגי, השני צפון-צרפתי (ארץ הבירה הצרפתית, אם תרצו) והשלישי אלזסי (כלומר, השפעות גרמניות). מעט מאוד מהמקום שיקף את זה בפועל. העיצוב היה עיצוב עץ עם מיכלי נחושת, כי זה ברופאב וזה מה שברופאבים עושים עם הנדל"ן שלהם. המוזיקה השקטה מזכירה מוזיקת מסעדות המוכרת לנו מישראל. המחירים, באופן יחסית מפתיע, דווקא זולים בהשוואה למסעדות ופאבים שיצא לי להיתקל בהם בצרפת; כנראה בעקבות אחידות מחירים ברשת, שרובה ממוקמת בפריפריה במרכזי תעשייה ומסחר (כמו קניוני "ביג" אצלנו בארץ). תפריט האוכל מאוד מגוון ויש בו השפעות אלזסיות מאוד חזקות ומעט השפעות בלגיות. אני לא אשכח את הטעם הנוראי/מעולה של הנקניקייה המוזרה ההוא שאכלתי שהייתה מורכבת ממעי ממולא בשר ברוטב שמנת וחרדל (זה היה מצחין אבל טעים להפליא).

ארבע בירות הבית היו מעט משמימות. ע״פ הנוהל הצרפתי, הייתה את ה-Blonde, שהייתה חסרת טעם באופן צפוי, אך בעלת ארומה חביבה שהייתה מעט סיידרית; וה-Blanche, שהייתה מתקתקה והדרית עם ארומה מרעננת בהתאם לז'אנר, אך גם בעלת טעם בנני המאפיין בירות חיטה מז'אנר טיפה יותר קונבנציונאלי לחיך שלנו. אליהם מצטרפים הטעמים הטיפה יותר מורכבים עם ה-Ambrée (שאלוהים ייקח אותם ואת האובססיה שלהם עם צבע הבירה), שהייתה בירה מעושנת עם טעם מעט קלוי וחמצמצות מתבקשת; וה-Brune, שהייתי מסווג אותה כסטאוט עם ארומה מעט שוקולדית וטעם קלוי עם רמזים לעישון. גם כאן כל הבירות היו נטולות גוף. אני לא חובב קוקטיילי בירה, אבל היו שם כאלו אז בת דודה שלי הזמינה Irish beer, שזה הבלונד עם וויסקי ומונינים, וזה לא היה רעיון טוב, אבל רואים שהושקעה מחשבה כלשהי בתהליך בניית תפריט הקוקטיילים המגוון שחורג מקוקטיילי הבירה הצרפתים הרגילים.

הרשת פרוסה פריסה מאוד רחבה בחוצות ערים בצרפת, בעיקר בחוף הים-תיכוני ובמחוזות על גבול בלגיה, מקומות ששווה להגיע אליהם, לעניות דעתי, בכל מקרה. יש אפילו שני סניפים באזור פריז אשר מצריכים נסיעה קצרה. שווה לקפוץ ואילו רק בשביל לאכול אוכל אלזסי טוב מלווה בבירה ייחודית.

***

אלו לא כל חוויות הבירה שלי בצרפת, אבל זה יספיק לעת עתה. יש עוד פאבי בירה חביבים ובירות מיוחדות בהמשך.


בפעם הבאה

אני אערוך השוואה מאוד לא הוגנת בין פסטיבל הבירה הבינלאומי של ברלין ופסטיבל הבירה הכפרית של המועצה האזורית מטה יהודהשנערך בסוף הקיץ ואומר כמה מילים לקראת BEERS2013. ממליץ לכם לקרוא לאיזה כיוון ההשוואה לא הוגנת.

Milk is for babies. When you grow up you have to drink beer.
(Arnold Schwarzenegger)

רז.