חגיגות

ערב טוב לכולם.

פסטיבלי בירה הם מאורעות שהם כיפים או לא כיפים מסיבות מעט לא אינטואיטיביות. אם אתה מגיע במטרה להשתכר, זו דרך די יקרה, המנות ברוב המקרים קטנות למדי, יש לך סיכוי לא רע להזמין בירה שלא תאהב והדוחק גורם לכל העסק לרוץ די לאט. אם אתה בא לנסות בירות חדשות, אז כנראה שאתה בסדר עם המחיר והמנות הקטנות, אבל השיכורים מהקטגוריה הראשונה מפריעים והדוחק הוא בלתי נסבל. אם יש הופעה ואתה בא בשביל ההופעה אז... אתה די מוזר. עם זאת, לא היה פסטיבל בירה שלא נהניתי בו, כי התמהיל הוא בד"כ מה שעובד: מנסים דברים חדשים, רמת האלכוהול בדם מטפסת מעט, יש אווירה וזה כיף. מה שכן, יש מוצלחים יותר ומוצלחים פחות; יש מפתיעים לטובה ומפתיעים לרעה.

במהלך הטיול שלי באירופה הזדמנה לי האפשרות לבקר בברלין ביום האחרון של פסטיבל הבירה הבינלאומי שהתקיים שם זו השנה ה-16. הוא מתקיים בסופ"ש הראשון השלם של אוגוסט מזרחית למרכז העיר ומכונה בפי רוב "The Beer Mile" כיוון שהוא Beer Garden הנמרח בין שתי כיכרות שהמרחק ביניהן הוא כ-1.7 קילומטר, מעט יותר ממיל (גם בירה וגם עבודת רגליים). במהלך תכנון הטיול חיפשתי סידורי לינה באמצעות CouchSerfing ורבים מהברלינאים הזהירו אותי מפני הפסטיבל הזה, בטענה שהוא לא רק לא משהו אלא גם שבשעות החושך הוא הופך לברכת קיא שורצת ניאו-נאצים. אמרתי יאללה.

הסתובבתי בו קצת לבד, קצת עם המארח שלי, קצת עם צמד ישראליות שפגשתי שם וקצת עם צמד סרבים שאחד מהם התארח איתי אצל אותו מארח. לא היה יותר מדי צפוף, היו להקות קאברים משעשעות על במות, היו הרבה דוכנים של אוכל משמין ולקראת הערב צצו להן שלוליות קיא ספורות. ניאו-נאצים לא ראיתי אבל הפסטיבל בכנות לא היה משהו. ייתכן והתקשתי לברור את המוץ מן התבן, אבל לא מצאתי גיוון מיוחד בבירות שנמזגו שם בכמה אלפי ברזים. היה בהיר גרמני, היה כהה גרמני ולפעמים היה חיטה. יצא לי לטעם Kölsch (מה שגרם לי לגלות שזה לא מלהיב במיוחד), יצא לי לראות בקבוק "מכבי" בדוכן של "בירות מכל העולם", אבל מעבר לזה לא עף לי הפוני. יכול להיות שבאתי לחוות את כל העסק לא נכון; הייתי מאוד עייף, לא באתי במטרה להשתכר ולא הייתי שם יותר משעות ספורות. אבל כנראה שגם הפסטיבל הזה הוא לא חווייתי מדי, כי ברלין (כפי שגיליתי) היא פשוט לא מעצמת בירה כמו שנהגתי לחשוב. בשורה התחתונה: אני לא אומר להימנע מהפסטיבל, אבל גם אם אתם שוקלים להגיע לגרמניה בקיץ, אל תתכננו סביבו או משהו כזה. תקפצו אם אתם בסביבה.

(עיקר הזמן שלי בברלין היה אחרי הפסטיבל ושהיתי לא רחוק ממנו, ואני חייב להגיד שמבחינת הקיפול שאחריו הגרמנים האלו יודעים לנקות. אל תקראו לי חנון!)

חודש מאוחר יותר כבר הייתי בארץ והזדמן לי ללכת לפסטיבל בירה כפרית המתקיים זה הפעם השד-יודע-כמה במועצה האזורית מטה יהודה. הפסטיבל מתקיים במרווחי זמן לא קבועים ואני תמיד אומר שאני אעשה מאמץ להגיע על אף הקושי הלוגיסטי. מצאתי חבר שלא שותה יותר מדי עם נכונות מתמדת להרפתקה ונסענו ליום הראשון של הפסטיבל (יום חמישי בערב). מצאנו את עצמנו נכנסים לאוהל גדול ומואר עם מוזיקת פאבים רגועה. בקצהו הייתה במה שבשלב מסוים עלתה עליו להקת קאברים משעשעת ולידה היו דוכני אוכל לא משביעים ולא זולים במיוחד. המציגים היו בעיקר מבשלות בוטיק מהאזור (כדוגמת מבשלת שריגים שבאה עם ארסנל מלא), אך גם מבשלות אחרות (כמו טאקוונביר, שהציגו מדלייה מוצדקת בה זכה ה-Coffee Stout שלהם). הבוטיקיות חייבה מגוון אדיר של סגנונות וטעמים. אם בפסטיבל הגרמני אחרי 3 מנות פילסנר שונות ו-3 מנות פילסנר כהה שונות עברתי ליד רוב הדוכנים ופלטתי "eh", במטה יהודה כל תפריט קרץ בצורה אחרת.

בפוסט הקודם אמרתי שאעשה השוואה לא פיירית וזה למה. אם יש תכונה מוחלטת שמעצבנת בפסטיבלי בירה בפרט וכל דבר שנעשה בשביל כיף בכלל היא Sameness, תכונה שלבינלאומי בברלין יש בשפע ולכפרי במטה יהודה יש מעט מאוד. ההשוואה לא פיירית בגלל הבדלים אינהרנטיים בין ברלין לבין המועצה האזורית מטה יהודה. עיר עמוסת מהגרים ותיירים שרובם לא יודעים דבר על בירה חוץ מלאיזה חור בגוף היא נכנסת ואיך היא גורמת להרגיש כמו ברלין לא יכולה להרים אירוע גדול אך נישתי. האג'נדה הביראית שם הייתה "בואו לשתות כל מיני בירות שאין ביותר מדי מהן משהו מיוחד, אך עשו זאת עם חבר'ה, מוזיקה ואוכל משמין". בעוד בברלין הבירה הייתה המדיום דרכו הועבר הפסטיבל, במטה יהודה הפסטיבל הוא המדיום דרכו מועברת הבירה. האווירה והכיף שמים את התנסויות הבירה החדשות במרכז אך הבירה לא מאפילה ונוצר תמהיל מאוד מהנה. אני מניח שכל אחד ומה שהוא אוהב.

אגב, קשה לי למקם את BEERS2013 המגיע עלינו לטובה על הסקאלה הזאת. מי שעוקב אחר הבלוג וודאי יודע שהפוסט האמיתי הראשון בו עסק בפסטיבל של שנה שעברה. הפסטיבל, שיתקיים השנה ב-8-9 בינואר (לינק יערך לכאן כשיהיה איוונט), מכנה עצמו תערוכה ודי בצדק. כמו הפסטיבל במטה יהודה, האירוע הוא המדיום דרכו מועברת הבירה רק שכאן קנה המידה הוא גדול הרבה יותר והקהל מגוון הרבה יותר, מה שעשוי לגרום לו להזכיר את הפסטיבלים היותר המוניים. אני מקווה שאוכל להגיע לשני הימים שלא בשעות העומס ולטעום דברים לא מוכרים. לא רק שיש שם בירות מיוחדות, אלא שגם יהיו בירות שיושקו שם לראשונה כך שכל העסק די מרגש. מי שמתכנן להגיע (ואני ממליץ זאת לכולכם) מוזמן לקרוא את הפוסט אליו קישרתי, אבל עוד יותר מוזמן לקרוא את הפוסט הוותיק הזה מ"קוראים ושותים", שהוא המדריך הדפיניטיבי לפסטיבל.

(אה, וגם השנה יש פסטיבל בירות חורף בנינקאסי ב-6-7 בדצמבר, אבל עם כמה שהוא כנראה יהיה מאוד כיפי, הוא קטן מדי מכדי למקם אותו על הסקאלה שהצגתי. ייסלחו לי החברים מהנינקאסי. זה, אגב, לא אומר שאני לא אכתוב עליו פה...)


בפעם הבאה

כנראה אחזור לדבר מעט על  הטיול. עוד לא יודע על מה בדיוק. יש סיכוי שאדבר על פסטיבל הבירות החורפיות שהוצג לעיל.

The University of Nebraska says that elderly people that drink beer or wine at least four times a week have the highest bone density. They need it - they're the ones falling down the most. (Jay Leno) 

רז.