חגיגות

ערב טוב לכולם.

פסטיבלי בירה הם מאורעות שהם כיפים או לא כיפים מסיבות מעט לא אינטואיטיביות. אם אתה מגיע במטרה להשתכר, זו דרך די יקרה, המנות ברוב המקרים קטנות למדי, יש לך סיכוי לא רע להזמין בירה שלא תאהב והדוחק גורם לכל העסק לרוץ די לאט. אם אתה בא לנסות בירות חדשות, אז כנראה שאתה בסדר עם המחיר והמנות הקטנות, אבל השיכורים מהקטגוריה הראשונה מפריעים והדוחק הוא בלתי נסבל. אם יש הופעה ואתה בא בשביל ההופעה אז... אתה די מוזר. עם זאת, לא היה פסטיבל בירה שלא נהניתי בו, כי התמהיל הוא בד"כ מה שעובד: מנסים דברים חדשים, רמת האלכוהול בדם מטפסת מעט, יש אווירה וזה כיף. מה שכן, יש מוצלחים יותר ומוצלחים פחות; יש מפתיעים לטובה ומפתיעים לרעה.

במהלך הטיול שלי באירופה הזדמנה לי האפשרות לבקר בברלין ביום האחרון של פסטיבל הבירה הבינלאומי שהתקיים שם זו השנה ה-16. הוא מתקיים בסופ"ש הראשון השלם של אוגוסט מזרחית למרכז העיר ומכונה בפי רוב "The Beer Mile" כיוון שהוא Beer Garden הנמרח בין שתי כיכרות שהמרחק ביניהן הוא כ-1.7 קילומטר, מעט יותר ממיל (גם בירה וגם עבודת רגליים). במהלך תכנון הטיול חיפשתי סידורי לינה באמצעות CouchSerfing ורבים מהברלינאים הזהירו אותי מפני הפסטיבל הזה, בטענה שהוא לא רק לא משהו אלא גם שבשעות החושך הוא הופך לברכת קיא שורצת ניאו-נאצים. אמרתי יאללה.

הסתובבתי בו קצת לבד, קצת עם המארח שלי, קצת עם צמד ישראליות שפגשתי שם וקצת עם צמד סרבים שאחד מהם התארח איתי אצל אותו מארח. לא היה יותר מדי צפוף, היו להקות קאברים משעשעות על במות, היו הרבה דוכנים של אוכל משמין ולקראת הערב צצו להן שלוליות קיא ספורות. ניאו-נאצים לא ראיתי אבל הפסטיבל בכנות לא היה משהו. ייתכן והתקשתי לברור את המוץ מן התבן, אבל לא מצאתי גיוון מיוחד בבירות שנמזגו שם בכמה אלפי ברזים. היה בהיר גרמני, היה כהה גרמני ולפעמים היה חיטה. יצא לי לטעם Kölsch (מה שגרם לי לגלות שזה לא מלהיב במיוחד), יצא לי לראות בקבוק "מכבי" בדוכן של "בירות מכל העולם", אבל מעבר לזה לא עף לי הפוני. יכול להיות שבאתי לחוות את כל העסק לא נכון; הייתי מאוד עייף, לא באתי במטרה להשתכר ולא הייתי שם יותר משעות ספורות. אבל כנראה שגם הפסטיבל הזה הוא לא חווייתי מדי, כי ברלין (כפי שגיליתי) היא פשוט לא מעצמת בירה כמו שנהגתי לחשוב. בשורה התחתונה: אני לא אומר להימנע מהפסטיבל, אבל גם אם אתם שוקלים להגיע לגרמניה בקיץ, אל תתכננו סביבו או משהו כזה. תקפצו אם אתם בסביבה.

(עיקר הזמן שלי בברלין היה אחרי הפסטיבל ושהיתי לא רחוק ממנו, ואני חייב להגיד שמבחינת הקיפול שאחריו הגרמנים האלו יודעים לנקות. אל תקראו לי חנון!)

חודש מאוחר יותר כבר הייתי בארץ והזדמן לי ללכת לפסטיבל בירה כפרית המתקיים זה הפעם השד-יודע-כמה במועצה האזורית מטה יהודה. הפסטיבל מתקיים במרווחי זמן לא קבועים ואני תמיד אומר שאני אעשה מאמץ להגיע על אף הקושי הלוגיסטי. מצאתי חבר שלא שותה יותר מדי עם נכונות מתמדת להרפתקה ונסענו ליום הראשון של הפסטיבל (יום חמישי בערב). מצאנו את עצמנו נכנסים לאוהל גדול ומואר עם מוזיקת פאבים רגועה. בקצהו הייתה במה שבשלב מסוים עלתה עליו להקת קאברים משעשעת ולידה היו דוכני אוכל לא משביעים ולא זולים במיוחד. המציגים היו בעיקר מבשלות בוטיק מהאזור (כדוגמת מבשלת שריגים שבאה עם ארסנל מלא), אך גם מבשלות אחרות (כמו טאקוונביר, שהציגו מדלייה מוצדקת בה זכה ה-Coffee Stout שלהם). הבוטיקיות חייבה מגוון אדיר של סגנונות וטעמים. אם בפסטיבל הגרמני אחרי 3 מנות פילסנר שונות ו-3 מנות פילסנר כהה שונות עברתי ליד רוב הדוכנים ופלטתי "eh", במטה יהודה כל תפריט קרץ בצורה אחרת.

בפוסט הקודם אמרתי שאעשה השוואה לא פיירית וזה למה. אם יש תכונה מוחלטת שמעצבנת בפסטיבלי בירה בפרט וכל דבר שנעשה בשביל כיף בכלל היא Sameness, תכונה שלבינלאומי בברלין יש בשפע ולכפרי במטה יהודה יש מעט מאוד. ההשוואה לא פיירית בגלל הבדלים אינהרנטיים בין ברלין לבין המועצה האזורית מטה יהודה. עיר עמוסת מהגרים ותיירים שרובם לא יודעים דבר על בירה חוץ מלאיזה חור בגוף היא נכנסת ואיך היא גורמת להרגיש כמו ברלין לא יכולה להרים אירוע גדול אך נישתי. האג'נדה הביראית שם הייתה "בואו לשתות כל מיני בירות שאין ביותר מדי מהן משהו מיוחד, אך עשו זאת עם חבר'ה, מוזיקה ואוכל משמין". בעוד בברלין הבירה הייתה המדיום דרכו הועבר הפסטיבל, במטה יהודה הפסטיבל הוא המדיום דרכו מועברת הבירה. האווירה והכיף שמים את התנסויות הבירה החדשות במרכז אך הבירה לא מאפילה ונוצר תמהיל מאוד מהנה. אני מניח שכל אחד ומה שהוא אוהב.

אגב, קשה לי למקם את BEERS2013 המגיע עלינו לטובה על הסקאלה הזאת. מי שעוקב אחר הבלוג וודאי יודע שהפוסט האמיתי הראשון בו עסק בפסטיבל של שנה שעברה. הפסטיבל, שיתקיים השנה ב-8-9 בינואר (לינק יערך לכאן כשיהיה איוונט), מכנה עצמו תערוכה ודי בצדק. כמו הפסטיבל במטה יהודה, האירוע הוא המדיום דרכו מועברת הבירה רק שכאן קנה המידה הוא גדול הרבה יותר והקהל מגוון הרבה יותר, מה שעשוי לגרום לו להזכיר את הפסטיבלים היותר המוניים. אני מקווה שאוכל להגיע לשני הימים שלא בשעות העומס ולטעום דברים לא מוכרים. לא רק שיש שם בירות מיוחדות, אלא שגם יהיו בירות שיושקו שם לראשונה כך שכל העסק די מרגש. מי שמתכנן להגיע (ואני ממליץ זאת לכולכם) מוזמן לקרוא את הפוסט אליו קישרתי, אבל עוד יותר מוזמן לקרוא את הפוסט הוותיק הזה מ"קוראים ושותים", שהוא המדריך הדפיניטיבי לפסטיבל.

(אה, וגם השנה יש פסטיבל בירות חורף בנינקאסי ב-6-7 בדצמבר, אבל עם כמה שהוא כנראה יהיה מאוד כיפי, הוא קטן מדי מכדי למקם אותו על הסקאלה שהצגתי. ייסלחו לי החברים מהנינקאסי. זה, אגב, לא אומר שאני לא אכתוב עליו פה...)


בפעם הבאה

כנראה אחזור לדבר מעט על  הטיול. עוד לא יודע על מה בדיוק. יש סיכוי שאדבר על פסטיבל הבירות החורפיות שהוצג לעיל.

The University of Nebraska says that elderly people that drink beer or wine at least four times a week have the highest bone density. They need it - they're the ones falling down the most. (Jay Leno) 

רז.

פסטיבל בירה בזמן אמיתי

ערב טוב לכולם.

פעם ראשונה ששמעתי על הפסטיבל הזה הייתה כמה שבועות קודם לכן כששאלתי את מוח הכוורת בפייסבוק אם יש איזשהו מידע לגבי קיומו של פסטיבל הבירה במעברות השנה. הפסטיבל היה אחד מאירוע הבירה החביבים עלי בשנה; הוא היה בחוץ, היו שנים שהיו בו הופעות, הוא היה עמוס באנשים והיו בו הרבה מאוד בירות מאת שלל סוגי מבשלות ויבואנים. זה היה סוג של Beers מוקטן אך פחות קלסטרופובי. מהר מאוד התברר כי פסטיבל במעברות לא יהיה השנה, אך פסטיבל דומה באופיו תוכנן לסוף מאי במתחם זמן אמיתי (לא בחום!). יופי טופי. אם יש משהו שהכבד והדיאטה שלי צריכים זה פסטיבל בירה בעיצומה של עונת ימי הסטודנט.

עם הופיעו לראשונה של החומר הפרסומי התחילו להתגלות שלל פרטים. הפסטיבל הוא השלישי במספרו, שזה מוזר. הוא אורגן בשיתוף פעולה בין זמן אמיתי ל-Beer&Beyond, מיזם הבירה של שחר הרץ, אחד מאוישות הסצינה הביראית (שעזב את הארץ מאז). והכי חשוב, הוא יתקיים במקום ובזמן שיאפשר לי להגיע אליו ולחזור ממנו בתחבורה ציבורית. לאט לאט גם החלו להיחשף המבשלות המשתתפות ושמחתי לראות שמות שלא יצא לי להיתקל בהם עדיין.

איני יודע אם מדובר בפאשלה או בהגזמה שיווקית, אך הובטחו 100 בירות שונות (כמו בפסטיבל מעברות האחרון, אגב) שבסופו של דבר לא היו. חוץ ממבשלות בוטיק הגיע יבואן אחד (זאטק) וכל שאר הבירות המיובאות הגיעו (אאל״ט) ממחסן הבירות של ביר אנד ביונד לצורך חיסולן עקב סגירת החנות. מצד אחד, זה גרם לכך שלא יצאתי באיזושהי תחושת פספוס על הבירות שלא שתיתי. מצד שני, היה פחות מבחר ממה שציפיתי.

השתדלנו להגיע מוקדם, אך כידוע במקרים כאלה זה לא תמיד קורה (או תמיד לא קורה). מצאנו את המקום די בקלות ואז נזכרתי שזו לא הפעם הראשונה שאני מגיע לאזור. שילמנו 30 בכניסה וקיבלנו כוס ממותגת. הטעימות בפנים היו במזומן ולא בקופונים שזה... בסדר כי לכולם היה עודף להחזיר ודאגתי להגיע עם מזומן.

אה, היו גם בירות:

• יצא לי בפסטיבל להיתקל לראשונה במבשלת ״מאיבירוביץ׳״, שלה יש בירות משמעותית יותר טובות מהשם שלה. טעמתי את ה-IPA שלהם שהציג טעם מאוד מאוזן בין המרירות והפירותיות של הז׳אנר. טעמתי גם את הסטאוט שהיה, כצפוי מסטאוט, בעל טעם קלוי ומריר אך עם גוף מלא יחסית שהפך אותו לדי מעניין.
• את "הדובים" לא יוצא לי לפגוש כמעט, אך לשמוע עליהם יוצא לי הרבה. בעמדה שלהם יצא לי לטעום את האינדירה, IPA מאוד טעים שהטענה היחידה שלי כלפיו היא שלא היה בו הרבה יותר מעבר למרירות, ובעמדת המיובאות היה את הדוקטור שלהם, APA שיותר חיבבתי כיוון שהיה בו ספקטרום טעמים יותר מעניין.
• עוד שחקן חדש ומעניין שנכח היה בירלה שבאו עם מגוון בירות לא קטן. מכל הקולקציה חיבבתי את ה- IPA שלהם ששם יותר דגש על הצד הפירותי של הז׳אנר.
• "לפינג בודהה" (שאני מבליח אותם כאן למשפט אחד בלבד) הביאו את ה-Blackberry Summer Ale, פייל אייל מוצלחת, קיצית ומרעננת המתובלת בפטל שחור.
• בנימת הבירות המרעננות המתובלות, אזכיר את ה- Gopher's Scottish ale שהיא אומנם לא חדשה, אבל יום קודם חלקתי אותה עם חברים ביום הסטודנט של ת״א שאמרו שהיא ״הבירה הטובה ביותר שאי פעם טעמו״. כל הכבוד.
• בגזרת המיובאות הייתה אכזבה כללית (או לפחות חוסר בהפתעות חיוביות). היבואן היחיד שהגיע היה Žatec, אז ניסיתי רק כדי להיות בטוח את Celia, הבירה נטולת הגלוטן של המבשלה, וכן, זה לא משהו (אני מניח שאם הייתי חולה צליאק לא הייתי כזה בררן, אבל אני לא אז אני כן). ציפיתי בכיליון עיניים לסיידר פירות היער של מאגנרס אבל כבר אחרי הלגימה הראשונה נזכרתי שזה מאגנרס ולכן לא הופתעתי מהטעם האנמי והמלאכותי. אני זוכר את Florreffe לרעה, אז אני לא מבין למה טעמתי את הפרימה מיור שלא הייתה טעימה במיוחד.

אם לסכם, היה אחלה. יוזמה ברוכה ומצויינת שמישהו צריך להמשיך בצורה כזו או אחרת. כרגע הפסטיבל הקרוב שאני יודע עליו הוא פסטיבל הבירה בירושלים שבסוף אוגוסט. מצד אחד, אשמח אם מישהו יודיע לי על פסטיבלים שיבואו לפני זה; מצד שני אני נוסע לטיול של 5 שבועות במערב אירופה כך שלא בדיוק חסרים לי מקורות להתנסויות בירה חדשות, אבל זה סיפור (או סיפורים) לזמן אחר.


בפעם הבאה

ביקורת קצרה על צמד פאבים בעלי אופי מעט רוסי בראשל״צ או ביקורת על ה"קוקה" האגדי בב"ש.מה שיבוא לי קודם.

Beer: So much more than just a breakfast drink.

(Whitstran Brewery sign)

רז.

טעימה משריגים

ערב טוב לכולם.

ביום בהיר אחד הופיע ב"גרופון" מבצע על סיור במבשלת שריגים. משום מה לא שמעתי עליו באופן ישיר מהאתר, למרות שהם כן יודעים לחפור במייל, אלא דרך איזה שיתוף בפייסבוק. המבצע היה סיור ליחיד ב-35₪ ולזוג ב-65₪ במקום 70 ו-140 בהתאמה. למזלי, באותו יום נפגשתי עם באבא, שהוא אדם שיעילות התקשורת עימו בכל מדיום זהה להתכתבות באמצעות יוני דואר, אז מצאתי שותף למסע דרומה. הזמנו, תיאמנו, וכמה יוני דואר אחרי זה, היה לנו מקום בסיור של בוקר שישי חם במיוחד.

לקח לנו קצת זמן להגיע ואז קצת זמן למצוא את המקום, אבל בסוף הגענו למרכז המסחרי של הישוב הקהילתי שריגים, בו ממוקמת המבשלה. ישבנו וחיכינו רצת זמן שהסיור יתחיל תוך שאנו מנשנשים בייגלה ושותים טעימה על חשבון הבית. אחרי עיכוב קל, התחלנו בסיור. ״סיור״ מילה טיפה מפוצצת לאור סדר הגודל של המקום (חדר קבלה דמוי פאב וחדר דודים), אבל נזרום.

הסיור התחיל בסיפורים על הרקע של המבשלה והמבשלנים. סיפור על הייטקיסטים שגילו את עולם הבירה בסיבוביהם בחו״ל והחליטו כל אחד בנפרד להקים מבשלה (אחד את ״מבשלת רונן״ והאחד את ״מבשלת עמק האלה״; המדריך היה עופר רונן מהראשונה). אחרי כמה קובים של בירה ופרסים בתחרויות שונות, החליטו לאחד כוחות ולהקים את המבשלה המשותפת ואת מרכז המבקרים. שריגים, אגב, ממוקמת במעוצה האזורית מטה יהודה, המקיימת מדי שנה פסטיבל בירה כפרית המארח את מבשלות האזור (שאני מפספס מדי שנה עקב קשיים לוגיסטיים). כשאני כותב את זה ככה זה נשמע קצת יבש, אבל זה החלק הכי מעניין של הסיור שלא כולל בירה בפה של המסיירים.

אח״כ המשכנו למבשלה עצמה, חדר הדודים והמיכלים. זה קטע נחמד והכל, אבל הוא לא באמת שונה ממבשלה למבשלה. ראיתי 2 מבשלות בחו״ל, הייתי במוזיאון הבירה הלאומי של הולנד, עשיתי קורס בבירדי (מתישהו אני עוד אפרט עליו או לפחות על תוצאותיו) וראיתי את הפרק ההוא ב״תעשיות על״ של נשיונל ג׳יאוגרפיק שעסק במפעל של הייניקן; אני יודע איך עושים בירה. יש מבשלות שהתהליך שלהם ייחודי, אבל שריגים היא לא אחת מהן. מי שהיה במבשלה כלשהי ותהליך בישול הבירה לא מרתק אותו במיוחד ברמה הנדסית או ביצועית כזו או אחרת, עשוי קצת להשתעמם. טעמנו קצת לתת, הרחנו קצת כשות והתפעלו מביעבוע מים בשסתום חד-כיווני. כמה נפנופי ידיים על משאבות ודודים, וזהו. טעימה מבירה שנמצאת באמצע התהליך הייתה משדרגת את החוויה פלאים. זה לא שזה היה משמים, אבל זה היה קצת anticlimactic.

עופר אמר משהו בסגנון של ״שנשתה משהו?״ ואנחנו זרמנו ברצון. למבשלה יש שבעה סוגים שונים: 4 קלאסיים שירשה מ״עמק האלה״ ו-3 אוונגרדיים שירשה מ״רונן״. ניתנה לנו טעימונת מכל סוג מלווה בהסבר, ולסיום נמזג לנו חצי לבחירתנו מלווה בנאצ׳וס. למרות שהסגנונות הקלאסיים מבוצעים טוב מאוד, יותר התחברתי לסדרה האוונגרדית. שלל סופרלטיבים אתם מוזמנים לקרוא בעמוד הרלוונטי באתר האינטרנט של המבשלה. באמת שכל הבירות טובות. לחצי מהחבית בחרתי את ״ההודית המכוערת״, ממנה גם יש לי בקבוק בבית מהזדמנות קודמת. קניתי הביתה גם שישייה ב-70₪ שכללה 2 ״החיטה המחוצפת״ (חיטה כהה עם טעם מאוד מיוחד), 2 בלונד אנגלית (Pale Ale מאוד רענן) ו-2 טריפל בלגית (שהייתה כשמה). הנאצ׳וס היו לא מיוחדים בעליל (דוריטוס עם הרוטב הזה של דוריטוס), אבל לא באתי עם יותר מדי ציפיות לאלו.

אם להעביר איזושהי ביקורת על הסיור, אתחיל בזה שכוסיות הטעימה היו קטנות מדי. אני מבין שלתת טעימה של 100 מ״ל כמו בפסטיבלים מ-7 בירות ואז למזוג חצי ליטר זה גם יקר וגם מציב את המסייר המזדמן בצד המביך של מדד כמות בירה הנצרכת לפני רדת החמה (ועבור מסויימים, כמות בירה הנצרכת בבת אחת), אבל טעימות של חצי כוס שוט (כ-25 מ״ל) הן לא יעילות במיוחד. ייתכן וראוי להגדיל אותן על חשבון הפיכת הכוס בסוף לשליש או להגדיל אותן הרבה על חשבון הכוס בכללותה.

יש גם משהו שמטריד אותי בקשר לעלות הכללית. לנו כל העסק השתלם מאוד, כי בזכות הגרופון שילמנו רק 65₪ עבור סיור, טעימות, חצי מהחבית ונאצ׳וס לשנינו. אבל המחיר המקורי שהיה רשום באתר, 70 לראש, הוא לא משתלם בעליל והוא מוגזם אפילו במונחי פאב תל-אביבי. ייתכן שהמחיר המלא שהיה רשום באתר הוא סוג של שטיק שיווקי, אבל אם לא אז מדובר על מחיר גבוה, בייחוד לאור העובדה שאף מבקר לא נותר אדיש ורכש מתוצרת המבשלה בסיום הסיור. ייתכן שכאשר יחלוף צונאמי רוכשי הגרופון יהיה ראוי לשקול שנית את מחיר הסיור ואת תמורתו. חבל שהמחיר יהיה מה שימנע מאנשים לבוא.

בשורה התחתונה, היה ממש כיף, מעניין וטעים. אני ממליץ לכל מי שעשוי להתעניין ללכת על זה.

מבשלת שריגים, מרכז מסחרי שריגים. (אתר)


בפעם הבאה

כנראה שאני אעשה פוסט Back to Back ואכתוב עוד כמה ימים על פסטיבל הבירה שהיה בזמן אמיתי לפני שבועיים.

Sometimes when I reflect back on all the beer I drink I feel ashamed. Then I look into the glass and think about the workers in the brewery and all of their hopes and dreams. If I didn't drink this beer, they might be out of work and their dreams would be shattered. Then I say to myself, "It is better that I drink this beer and let their dreams come true than be selfish and worry about my liver." (Jack Handy)

רז.

הצטברו לאחרונה

ערב טוב לכולם.

אני קצת מזניח לאחרונה את הבלוג בגלל שלל עיסוקים ועומס בבלוג השני, אבל זה לא אומר שאני לא עובד על הבלוג הזה. האייפון שלי מתמלא ברשומות מטעימות שונות והגיע הזמן שאני אפלוט אותן בפרץ של לאקוניות. אי״ה טפו טפו טפו נגעתי בשחור, הפוסט הבא לא יהיה לאקוני.

פסטיבל הבירה בשוק הנמל בתל-אביב - זה קרה ביום העצמאות. זו פעם שניה שאני מגלה על פסטיבל בירה בשוק הנמל לגמרי במקרה. אני לא יודע אם זה בגלל כשל מכוון של מי שאחראי בנמל על שיווק (במטרה לשמור על המקום אליטיסטי) או שזה פשוט כשל מהסוג הישן והטוב של פשוט לא להצליח. הפעם שמעתי על זה אחרי שדנסינג קאמל יצרו איוונט פייסבוק כדי לגייס מתנדבים לתפעול הדוכן בו. האירוע הופק בשיתוף עם מועדון הדיפלומטים של משרד החוץ, מה שאומר שבנוסף להרבה לוחיות רישוי אקזוטיות, היה איזור ישראלי ואיזור בין-לאומי.

זה היה יותר פסטיבל של ״בואו לשתות; יש הרבה בירה״ ופחות של ״בואו לנסות דברים חדשים״, שזה בסדר, אבל זה אומר שמי שבא בגישה השניה צריך להכין את הכיס והקיבה למשימה לא פשוטה. ייתכן והיו צריכים לכפות מחירון על כלל הדוכנים שגם היה כולל טעימה במחיר סביר. מה שכן, היו מספר בירות שנמכרו בפחות מהסטנדרט הקבוע של שליש ב-15. מצד שני, היו בירות שנמכרו ביותר, אז כאב הכיס עדיין היה בלתי מבוטל.

האיזור הבינ״ל בפסטיבל - היה די מאכזב. לא יודע למה קיוויתי שיהיו בירות מיוחדות מהארצות מהן מגיעים הדיפלומטים שאיגודם עזר ליצור את האירוע, אבל תקווה זו התבדתה די מהר. הבירות היו ברובן בירות די נפוצות. הייתה מוזיקה, היו ריקודים, היה שולחן עם עלוני תיירות אבל היה גם קורונה בדוכן של מקסיקו, צ׳אנג וסינגה בדוכן של תאילנד ובקיצור, לא יותר מדי מעניין. המחירים נעו בין זולים יחסית ליקרים באופן מגוחך.

בין הבירות היו בירות שהן די גרועות. Peroni האיטלקית הייתה בזבוז כסף נוראי. טעמה היה של קרלסברג ממותקת (חשבתי בהתחלה שנפלתי על בקבוק מקולקל, אבל גם חבר אחר שהזמין חווה את אותה חווייה; ייתכן ופשוט כל הבקבוקים ישבו יותר מדי בשמש). גם Žatec הפתיעה בטעם סוכרזיתי די דוחה הן בסוג הבהיר והן בסוג הכהה. הבהיר בא עם טעמי לאגר צ׳כי בהיר סטנדרטי והכהה בא עם מעט טעמי קלייה, אבל שניהם היו לא משהו בעליל. בנוסף טעמתי את Quilmes הארגנטינאית לראשונה ומדובר בלאגר פשוט אך די מספק (חבל שהוא לא הולך טוב יותר עם האלפחורס שנמכרו בדוכן). ללא ספק הבירה הטובה של החצי הבינ״ל שטעמתי הייתה Negra Modelo, שהיא אנטיתזה לקורונה שעד כה ייצגה עבורי את מקסיקו. מדובר בלאגר כהה עם נגיעות קרמל, שעל אף מתיקותו וגופו, עדיין מרגיש מרענן.

איזור מבשלות הבוטיק הישראליות בפסטיבל - היה דווקא סבבה. הגיעו רק מבשלות גדולות יחסית שהכרתי את רוב התוצרת שלהן. הקיץ סימן את בואן של הבירות העונתיות היותר מרעננות. אלכסנדר הביאו חבית של גרין, IPA מאוד ארומטית, הדרית ומרעננת, שהיא הפייבוריטית שלי מכל התוצרת של המבשלה. דנסינג קאמל באו עם חבית של לצ׳ה דל דיאבלו, בירת חיטה מתובלת בשאטה שכתבתי עליה פה (הבחור מהמבשלה סיפר לי שהוא קרא את הפוסט על הפאב, שזה מגניב לשמוע). כמעט כל הבירות נמזגו מהחבית בדוכנים מעוצבים וייצוגיים. זה נחמד לראות את ההשקעה הזאת בשיווק במבשלות הקטנות.

אפטר פארטי יום עצמאות בנינקאסי - הקונספט היה מאוד פשוט, הופעה בעברית ומבחר בירות ישראליות במחיר סביר. את ההופעה פספסנו בעקבות קשיים לוגיסטיים, אז הגענו בדיוק בזמן לשתות כמה בירות (מה שמכונה ״Beer O'Clock"). טעמתי את הנינקאסי המעושנת (אחת מבירות הבית), שהייתה עשוייה טוב מאוד עם מעט חמצמצות וטעם לוואי מעושן ארוך ומתמשך. אח״כ המשכתי לגליל בלונד אייל שהייתה די עדינה ומרעננת עם טעמי כשות עדינים וסיומת בירתית. במהלך אותו אירוע ובעוד הזדמנות בנינקאסי שתיתי 3 בירות של אייזיס: ה-IPA שעונה לשם Desert Ale, הייתה מעט עדינה יחסית לסוגה אך עם אותו טעם ליצ׳י שמאוד אופייני לסוג; סטאוט שעונה לשם Black Ale, שהיה מאוד מר וקלוי, אבל בשורה התחתונה היה מאוד חביב; ו-Amber Ale שהוא פשוט אמבר אייל (ולהיפך), שמייצג את הסוג נאמנה אם כי מעט עדין מדי לטעמי.

דוכן סלארה בפסטיבל יערות מנשה - זה היה בשעות האחרונות של יערות מנשה, שהתקיים בשטחי המועצה האזורית מגידו לפני כמה שבועות. דיברתי עם ידידה שלי אינה, חובבת בירה מושבעת, על מגוחכות עניין הגבלת האלכוהול באזורי ההופעות. למי שלא שמע, בפסטיבל יערות מנשה נאכפת פרשנות מאוד דרקונית לחוק האוסר על צריכת אלכוהול בציבור, וניתן לרכוש אלכוהול ולשתות אותו רק בתוך מתחם עם גדר גבוהה אשר בפיתחו מוצבים שני שומרים חמושים (המורשים להיכנס מסומנים בצבע ייעודי לזכר ימים עברו). ההתייחסות הזאת כאילו צריכת אלכוהול נעשית באמצעות איברי המין או שאם מישהו שותה לידך אלכוהול בהופעה אתה עלול למות בטרם עת היא די מגוחכת בעיני, אז הצהרתי שאת צריכת האלכוהול אגביל לאוהל. אינה אמרה לי שחבל כי בפנים יש דוכן של סלארה, בירה שמשום מה אני מפספס באופן קבוע בפסטיבלי הבירה השונים. קמתי ואצתי לכיוון הגטו. כלומר, הבאר.

בדוכן עמד הבחור מהלוגו שהיה אדיב מאוד. התבשרתי על ידיו שפספסתי את אחד משלושת הסוגים שנמזגו. זה מה שקורה שדברים כאלו עוברים מפה לאוזן. שאלתי אותו איך בכלל נוצרה הסיטואציה של נוכחותו בפסטיבל ואני לא זוכר את ההסבר המדויק, אבל במילה אחת התשובה הייתה ״קומבינה״; מישהו מקברניטי האירוע הוא חבר בצורה כזו או אחרת. זה נחמד והכל, אבל זה חבל שחיבורים כאלה בין המבשלות הקטנות לבין פונקציות אינדי כאלה לא נוצרים ביתר קלות ועוצמה, שכן אני לא חושב על חיבור טבעי יותר מבירה איכותית ממבשלה קטנה ועצמאית הממוקמת קילומטרים ספורים מהפסטיבל להופעות חיות של מוזיקה מקומית ועצמאית. גמלתי בדעתי לשלוח הודעה בנושא למארגני פסטיבל אינדינגב בבוא העת. אני לא אצבא על בתיהם עם קילשונים, אבל כן אביע את דעתי.

איך הבירות? אה, כן. היו גם בירות. היה דארק ביטר, פייל אייל מעודן עם ארומות כשותיות ומעט טעם קלוי שבא עם הצבע שלה. הייתה מעט חסרת ערך מוסף, אבל מאוד התאימה לשמש ולאווירה בקלילותה. על הסטאוט המעושן שלהם שמעתי רבות והוא מאוד סיקרן אותי. כידוע, אני לא טיפוס של סטאוטים, אבל זה היה חתיכת סטאוט מעניין. הוא בא עם טעמי קלייה וקפה וטעם מעושן מורגש שנותן קונטרה חמצמצה ומעניינת שנותנת לבירה רעננות בלתי צפוייה. מי שעובר במקרה בעמק יזרעאל חייב לבדוק את הפאב של המבשלה הממוקם בקיבוץ גניגר (יום יבוא וגם אני אגיע לשם).

הרצוג - כמעט לא הכנסתי את זה לבלוג, אבל אם אני כבר עושה קומפילציה אז אני אדבר גם על התופעה הזאת. את המודעה שלפניכם אני ראיתי בכיתוב עברי בכל פעם שחלפתי על פני פיצוציה ברחוב רוטשילד בעירי ראשון-לציון. המודעה בעברית והשם קצת יהודי, אבל כל העסק נראה מושקע מדי כדי להיות מבשלת בוטיק קטנה מדי מכדי שאשמע עליה. לא חסרות גם בירות שמיובאות לארץ שמעולם לא נתקלתי בהן, אבל במקרה כזה אני גם לא אראה חומר פירסומי לקידומן על בסיס כ"כ קבוע.

במקרה קבעתי לשבת עם חבר בשם אריק על בירה בשכונה אחרי זמן רב מדי שלא התראינו. כיוון שהבחור חובש כיפה, לא נמצא פאב שסיפק את המקום באותו הרגע והחלטנו ללכת על שתיית בירה בסגנון פרחחי: לקנות בחנות ולשבת בגינה ציבורית. גררתי את הבחור לפיצוציה המדוברת בקושי רב (כי המקום פתוח בשבת, רחמנא ליצלן) וקנינו הרצוג לי וגולדסטאר לו. הוא גם שקל לקנות הרצוג לעצמו, אבל החליט שהוא לא בוטח בהילכותיה של הרבנות החתומה על ההכשר, הרבנות הראשית של גיאורגיה.

פעם ראשונה שלי עם גרוזינית, אבל גם את זה צריך לעבור. אני חייב להגיד שהבירה לא נוראית בכלל. אומנם מדובר על לאגר תעשייתי בהיר שתעשייתיותו ובהירותו ניכרים בטעם, אבל הטעם הבירתי שלה נותן פייט רציני לקרלסברג, שאינה רחוקה ממנה בסגנון. עם זאת, עדיין קצת התקנאתי בגולדסטאר של אריק. בחינה מקרוב של התווית חושפת שכתובת היבואן היא הפיצוצייה בה קנינו אותה, שזה משעשע בפני עצמו. עוד על התווית, הפניה לאתר האינטרנט הנבנה של החברה המתמחה ביבוא מוצרי מזון מגיאורגיה (ליטר גזוז בטעם טרגון, מישהו?). הזוי הזוי, אבל עכשיו יש לי בקבוק עם תבליט בגרוזינית ולכם לא.


בפעם הבאה

רשמים ברטרוספקטיבה על סיור במבשלת שריגים.

Alright brain, I don't like you and you don't like me,

so just get me through this exam so I can go back

to killing you slowly with beer. (Homer Simpson)

רז.

ביעור חמץ

ערב טוב לכולם.

אביב הגיע, פסח בא ואיתו מספר מבצעי חיסול בירות (בשם הכשרות, כמובן). זה נשמע כמו רעיון טוב, אז החלטתי לקחת חלק. הקלות (כלומר, העצלנות) מיקדה את כל המאמצים בצהרי יום שישי, שבוע לפני פסח, ברחוב היסוד 4 בתל-אביב בו, בקומפלקס בתי מלאכה, ממוקמים הנינקאסי (הפאב של הבירדי), מבשלת לפינג בודהה ומבשלת גופרס (שלהבנתי, עברה דירה מאז). כדי להיטיב להשתמש במבצעי החג ערכתי סשן טעימות ממחסן הבירות הביתי שלי לי ולבאבא (שהיה אמור לבוא), וליום המיועד הלכתי עם גיל (שכבר מכיר את מרכולתן של המבשלות). בהמשך לנסיונות הלאקוניות של הפוסט הקודם, לא ארחיב יותר מדי על המקומות עצמם (כיוון שכתבתי עליהם כבר פה, פה ופה) ואעסוק יותר בביקורת חיובית ושלילית על בירות נבחרות.

ראשונה עלתה מבשלת גופרס. זו פעם שניה שיוצא לי לטעום את בירת הקריסמס שלהם ״Black Friday" (פעם ראשונה פיכח) והיא אכן מאוד קריסמסית, כלומר מתובלת ומתקתקה עם גיזוז עדין. על בירת הצ׳ילי חיטה והבירה המעושנת עם החרדל (קלובסקה) אין מה להכביר במילים; הן עושות את העבודה, תואמות את תיאורן ועשויות טוב. באבא העדיף את ה-"Sunny Friday" (פייל אייל אמריקאי) עקב חוסר העדפה עקרוני לבירות מתובלות. זה אכן משהו שאפשר במידה מסויימת להגיד בגנות התוצרת של גופרס; רובה לא נגישה לקהל שהוא לא אוואנגארדי. בעצם הסאני פריידי היא הבירה הקלאסית היחידה שלהם. היא אכן עשוייה טוב מאוד, כשותית, מעט חמצמצה ומרעננת, אך מעל הכל היא הבירה הכי "בירתית" שלהם. ביום הקניה עצמו גם קניתי את הבירה המתובלת בגת (״תימאניאדה״, אותה הזכרתי בעבר) ואת הבירה הסקוטית שלא ממש טעמתי מעולם. הם היו מאוד נדיבים במבצע החג כך שהארגז (24 בקבוקים) שאני וגיל קנינו עלה רק 180 ש״ח. כמעט מחירי גולדסטאר בקיוסק (מחמאה).

אחר כך עלתה לפינג בודהה. כיוון שטעמנו 10 סוגים וכי כבר דיברתי על המבשלה הזאת רבות בעבר, לא אפרט על כולם כדי לא להיות לאקוני מדי מחד או מתיש מאידך. אומר בקיצור כי בודהה יודעים מה הם עושים. בלטה לחיוב ה״טריניטי״, הטריפל הבלגי שלהם; גוף מלא עם סיומת כשותית ארוכה ומרקם נעים. היא הייתה הפייבוריטית של באבא עקב אותה סלידה לבירות מסובכות המוזכרת לעיל. מאותה סיבה הוא גם חיבב את ה-״Single Malt IPA", שהייתה כשותית, קלילה ומעט פירותית. עוד בלטה ״Epic", שכל מה שאני יודע עליה הוא שהיא בירה מתובלת; היא פשוטה ולעניין, טיפה מתקתקה והרבה גיזוז. בעת הקנייה, אני וגיל פונקנו בטעימה של ״פרח הבר״, בירת חיטה עם טעם מאוד חיטתי המתובלת בקמומיל שמורגש בסיומת, והחלטנו לקנות גם אותה. לי ולבאבא גם יצא לטעום את יין השעורה המיושן שלהם, ״Black Wine Mist", שטעמו היה יותר חום משחור (הסינסתיזה עבדה פה שעות נוספות); הוא היה ייני, טעים מאוד וקשה לשתייה בהתאם לז׳אנר.

אני אומר את זה בכאב גדול, אבל גם יש לי מעט ביקורת. בלט לשלילה הבראגוט, סוג של שילוב בין תמד (יין מדבש) לבירה. הוא מחוייב מכורח הסגנון להיות מעט קשה לשתיה אבל המתיקות העזה של הדבש, המרירות העזה של הלתת וטעם האלכוהול לא ישבו כל כך טוב אחד עם השני ויצרו תמהיל טעמים (או היעדר תמהיל טעמים) שהזכיר לבאבא זכרונות אימה מיין קידוש תוצרת בית (לא מחמאה). העדר הגיזוז שלל גם חמצמצות שהייתה יכולה לעזור. אני יודע שהמבשלה מאוד מתגאה בבראגוט שלה ושאני כנראה בדעת מיעוט לגבי זה (גיל רכש בשמחה בקבוקים הביתה כשביקרנו), אבל באותו זמן ובאותו מקום זו הייתה הדעה הרווחת. זה חבל, כי באמת יש פה פוטנציאל לגדולה. עוד מילה קטנה של ביקורת אומר על הערכים הקלוריים של הבירות. שאלתי את ולדימיר מהמבשלה איך הם מגיעים למספרים והוא אמר לי שע״פ נוסחה ואני מקווה שהנוסחה מזייפת כלפי מעלה, כי הערכים הקלוריים גבוהים להחריד. יין השעורה עמד על 160 קק"ל ל-100 מ״ל, פי 4 מרוב הבירות המסחריות, פי 2 מיין וחמישית משמן טהור. הבירות של המבשלה עומדות ברובן על חצי מזה. אני יודע שזה מחיר שמשלמים על משקאות עם אחוז אלכוהול גבוה (16% במקרה של יין השעורה), טעמים חזקים ומורכבים, אי סינון וכוליי, אבל ליורד במשקל מדובר פה במכה רצינית.

אבל בכל זאת הבירות טובות וקנינו מהן בשמחה. המבצע כלל 5 ש״ח הנחה על כל הבקבוקים שרובם עולים בד״כ 15 והמיוחדים (בראגוט וויין שעורה) 20. גם מפה יצאנו בידיים מלאות. מומלץ בחום לחפש אותם בפסטיבלים, לטעום ולרכוש כיוון שאני מאמין שבקשת הרחבה מאוד של לפינג בודהה כל אחד יכול למצוא את עצמו.

לקראת החג, ערך הנינקאסי שני אירועי חיסול כאשר הראשון נפל באותו שישי בו פקדנו את המבשלות. הרעיון היה פשוט; בקבוקים פושטים ב-12, בקבוקים שאווים ב-15 ובאירוע חיסול מאוחר יותר שגם בו נכחנו הצטרפו החביות ב-15 לכוס ע״פ בחירת המקום. מכל הבירות ששתיתי בצמד האירועים היחידות שניסיתי לראשונה היו O’hara’s Irish Pale Ale (שהיה לה ריח פירותי מריר, קצת חסרת גוף, טעמי ליצ׳י טובים וסיומת כשותית ארוכה), Fuller's London Porter (שסיפקה טעמי קלייה, מרקם חלק וסיומת קצרה ונקייה) ו-Brooklyln East India Pale Ale (שהייתה עדינה יחסית אבל עדיין אייפיאיי חביב ומרענן).

וכך, עם ארון מלא בבירות (תתווסף לבלוג רשימת מלאי בהקדם), התנזרתי מבירות במהלך הפסח ואת ההתנזרות שברתי עם הפמפקין אייל של מבשלת הגליל (שהייתה מצויינת כפי שזכרתי). לסיכום, מבצעים על בירות זה דבר מצויין וחיובי שצריך לקרות תמיד, בייחוד כשמדובר בבירות טובות. מקווה שאתקל בהזדמנויות נוספות בעתיד הקרוב. בכל מקרה, אני אדיר את לפינג בודהה וגופרס מהבלוג בזמן הקרוב כיוון שדיברתי עליהם כבר הרבה בזמן האחרון. הגיע הזמן להרחיב אופקים.


בפעם הבאה

בעקבות הפסח אין לי כל-כך על מה לכתוב, אז בהשראת החג אני אכתוב על סוג של קרקרים שטוחים ולא טעימים - אוסף תחתיות הבירה שלי.

אח״כ כנראה יגיע פוסט על שימאי בעקבות הפרס שקיבלתי בתחרות קטעי הוידאו שערכו בנורמן פרימיום לרגל 150 שנים למבשלה.

לא נראה שיחסרו נושאים לפוסטים בעתיד הקרוב, כי עם בוא האביב מתחילים להופיע פסטיבלי הבירה. מומלץ בחום לעקוב אחר פרסומים של מבשלות, יבואנים, יצרנים ואפילו פה.

"The problem with the world is that everyone is a few drinks behind." -Humphrey Bogart

רז.

גיחה קטנה לזכרון

ערב טוב לכולם.

מעשה שהיה כך היה. ידידתי מיטל שבה לה מטיול ארוך במזרח הרחוק, ואין כמו לא לראות אחד את השני למשך כמה חודשים כתירוץ להיפגש. מיטל גרה בזכרון יעקב, כך שהיא השותפה לפשע האולטימטיבית לגרירה לפאב של Pavo שממוקם מאות מטרים ספורים מביתה (כמו כל המקומות בזיכרון ביחס לכל שאר המקומות בזיכרון). היו כמה קונפליקטים בלו"ז, אבל המזכירות הלא קיימות שלנו סידרו את העניין ואני יצאתי בספונטניות יחסית לנסיעה בת שעה צפונה. אבל כשהגענו, אויה! הפאב סגור ומסוגר! אומנם הגענו שעה לפני שעת הסגירה המצוינת באתר האינטרנט, כך שהישיבה לא הייתה פורה מדי גם ככה, אבל לא הייתה בפאב נפש חייה, כך שהם כנראה אספו את הפקעלך שלהם הרבה לפני השעה המיועדת, כיבו את האורות והלכו הביתה.

אחרי שעברנו את חמשת שלבי האבל על רעיון הישיבה בפאבו, הגענו למסקנה שנאלץ לדחות את זה להזדמנות אחרת ושעלינו לפצוח בסבב פאבים. כיוון שזה היה באמצע השבוע והשעה הייתה מאוחרת, רצינו להסתמך על פאבים מאותו אזור. לא היה הרבה מבחר, אבל הגענו למינימום הנדרש לסבב פאבים (שלושה פאבים, למקרה ותהיתם). אני חושב שזו התנסות ראשונית בתיאור מקומות באופן לאקוני בבלוג. לא שקל להכביר במילים על מה שראיתי; הסגנונות הפריפריאליים קצת ידועים מראש ולא שהינו הרבה זמן בכל מקום, אבל אני קצת מרגיש שאני מוריד מהערך בעצם זה שאני לא מפרק את החוויה לכל-כך הרבה גורמים. נו, יהיה בסדר.

אז יאללה.

כתוב שזה אירי...

ראשון הגיע "האורווה" שממוקם באורוות הברון רוטשילד (בראשל"צ יש לנו פאב שנקרא "הברון" שממוקם באורוות הברון רוטשילד; אני חושב שניצחנו). האורווה הוא פאב אירי מה שאומר שהעיצוב הוא אירי, יש להם גינס מהחבית שהם אמורים לדעת למזוג כמו שצריך וזהו. מיטל הזמינה חצי גינס וכיוון שאני תמיד אומר שברומא התנהג כרומני, גם אני הזמנתי. מי שעוקב אחרי הבלוג וודאי יודע שאני לא משתגע על גינס. הברמן אומנם היטיב למזוג אותה, אבל גם כשהיא נמזגת כמו שצריך היא לא עושה לי את זה ואכן לא עשתה לי את זה גם הפעם. שזה חבל באופן יחסי, כי היא עלתה לי 30 ש"ח. זה סימל את הבאות; לצאת בזכרון זה יקר יחסית, כנראה בגלל שהם יכולים. סיימנו את הבירה והאדממה, והמשכנו הלאה.

"האורווה", הנדיב 29, זכרון יעקב. (פייסבוק | אתר)


הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשנכנסתי ל-Outback היה הקסם שבלוק המאולתר. השכונתיות הזאת מאוד קוסמת לי. התשתית של הפאב מבוססת על סוג של כוך בו ממוקם באר וכמה מושבי באר צמודים לקיר. רוב המקומות נמצאים בחוץ סביב שולחנות, שהיו ריקים בשל השעה ותחת סככה בשל הקור. המקום מציע תפריט אוכל של נשנושים בלבד כיוון שאין מטבח במקום. גם כל שאר התפריט מעט דל אך מאוד מעניין (ושוב טיפה יקר ביחס למה שאני רגיל). ככה אני אוהב את הפאבים השכונתיים שלי; מינימליסטיים וייחודיים.

נכנסנו לאיזור הבאר שהיה מואר יחסית. את הקירות עיטרו תמונות של גדולי רוק משנים עברו שגם בקעו בווליום בלתי מאיים מהרמקולים. מיטל ביקשה חצי גולדסטאר כמו ילדה טובה ואני החלטתי להיות טיפה יותר הרפתקני. התחלתי עם שליש אביר, בירה כבר לא כ״כ חדשה של טמפו. כבר מהפעם הראשונה שטעמתי אותה לא השתגעתי עליה וגם הפעם לא. היא עדינה מאוד וטיפה מתקתקה. היה לה טעם טיפה פחיתי, יכול להיות בגלל שמשהו לא בדיוק תפקד שם. אח״כ התקדמתי לפאולנר Salvator. למי שטרם נתקל בה, מדובר בדופלבוק מאוד חביב עם גוף מלא וכבד עם נגיעה קלה של דבש וקרמל בטעם ובריח ועקיצה פירותית בסיומת.

היה מאוד חביב. הייתי נשאר שם עוד, אבל השעה הייתה מאוחרת ורציתי להוסיף פאב אחרון לסבב אז המשכנו הלאה, אבל ללא ספק עם טעם טוב בפה.

"Outback Pub", המייסדים 43, זכרון יעקב.

כל מי שאי פעם שמע על פאבים בזכרון שמע על ההוביט. מיטל לא ששה להגיע לשם כיוון שזה מסוג המקומות האלה בעיר הילדות שאתה נתקל בהם בכל השכבה שלך (לכולנו יש כאלה), אבל הצלחתי לגרור אותה לשם בכל מקרה. הפאב עם עיצוב מאוד מעניין בהשראת הספר של טולקין. הטולקיניסטיות התבטאה בשלל ציורי קיר ומספר דמויות. חלק מציורי הקיר גם משרים תחושה של גודל עצום למקום. החלל מסודר מאוד יפה עם באר גדול; שולחנות בגדלים שונים וחלוקה למספר חללים ואזורים שעזרו למקום להרגיש יותר אינטימי על אף גודלו. המוזיקה הייתה מוזיקת פאבים שקטה והמקום החל מתרוקן בשל השעה המאוחרת.

הברמן היה מאוד חברותי. כנראה שהדפתי ריח של תייר. המקום מציע תפריט אוכל שנשמע חביב אבל המטבח היה סגור. המחירים היו שוב יקרים, אבל כבר הייתי רגיל בשלב הזה. המקום מציע מבחר בירות מאוד נאה מהחבית (אם אינני טועה, כמעט כל הארסנל של קרלסברג ישראל). מיטל ויתרה על השתייה ואמרה שתטעם ממני, ואני ביקשתי מהברמן שימליץ לי על בקבוק מעניין. אחרי שעברנו כמעט על כל המלאי שלו הוא הגיע לבירות הבוטיק הישראליות שאת רובן הכרתי (ואת פאבו החרמתי באותו יום בשל התנהגותם הבלתי נאותה), אז הלכתי על ״אלכסנדר בלאק״. מבשלת אלכסנדר מעמק חפר היא אחת החביבות עלי כיוון שהם נצמדים כמעט לחלוטין לסגנונות קלאסיים ומבצעים אותם מצויין ומשום מה פספסתי אותם נמרצות ב-Beers. הם מוציאים שתי בירות עונתיות; גרין שהיא IPA לקיץ, אותה יצא לי לטעום באידאה מתישהו, ובלאק שהיא פורטר לחורף, אותה טעמתי עכשיו. הגוף שלה היה חביב עם מעט חמצמצות של קפה קלוי וטעם מאוד לתתי וסיומת ארוכה. היא טובה, אבל אני והברמן הסכמנו שהיא לא עוקפת את האלכסנדר גרין (לא שזה תחרות, כן?).

כבר היה מאוחר אז קינחנו בלף בראון מהחבית כי אפשר (אין מה לפרט עליה; אייל בלגי כהה שהוא די סבבה וגנרי) ועשינו את דרכינו החוצה. המקום בהחלט מצדיק את המוניטין שלו.

"ההוביט", המייסדים 54, זכרון יעקב. (אתר)


לסיכום, היה כיף בזיכרון. כן, היה יקר, אבל זו גם הייתה חוויה מעניינת. אם מישהו מציע לכם לפקוד פאב בזכרון יעקב דעו שיש לבילוי פוטנציאל רב. אני כבר מצפה בקוצר רוח לגיחה הבאה בה אנסה להגיע שוב לפאבו. נראה לי שהפעם אני אתקשר קודם...


בפעם ההבאה

סוף סוף! בקבוק בירה יותר גדול מהראש שלי!

אומנם זכיתי בבקבוקים יפים בתחרות הסרטונים על שימאי של נורמן פרימיום שהזכרתי פעם קודמת (ראו תמונה), אבל כנראה שהפוסט על שימאי יאלץ לחכות לאחרי חג המצות. לכבוד אותו חג מצות מדובר עשיתי ביעור חמץ סמלי במחסן הבירות הפרטי שלי לקראת מחירות חיסול שמארגנות לפינג בודהה וגופרס אז סביר להניח שהפוסט הבא יעסוק ברשמים מאותו ערב טעימות שעשיתי עם חבר כדי שייצטרף איתי לקנייה. בינתיים, צרו איתם קשר ורוצו לקנות!

I'd rather have a bottle in front of me than a frontal  lobotomy. (Tom Waits)

רז.

על בירה ועל שוקולד - אירוע ולנטיינס בנינקאסי

ערב טוב לכולם.

בעקבות חג נוצרי כזה או אחר הקשור בדרך כזו או אחרת לאהבה רומנטית, החליטו בנינקאסי לערוך אירוע בירה ושוקולד. בירה, על שום מה? כי זה מה שהנינקאסי עושה; דוחף בירה לכל מקום. שוקולד, על שום מה? אני מניח שלהשמין זה רומנטי, אבל אומרים ששוקולד קשור לרומנטיקה באופן ספציפי (אנא עארף). אני לוקח בשתי ידיים את השילוב הזה; לא חסרות בירות שאמורות ללכת עם שוקולד. כשאני חושב שוקולד אני חושב על איילים כהים ומתקתקים, סטאוטים מתובלים, בירות עם טעמי פירות מתוקים ועוד. בקיצור, פוטנציאל לא חסר.

האירוע היה אמור להתחיל ב-11:00 באותו יום שישי. הראשונים מהחבר'ה שהיו אמורים להגיע כיוונו את עצמם ל-13:00. אני הגעתי למקום ריק (בלי אף אחד מהחברים) בסביבות 14:30. הסיבה - גשמי הברכה בהם התברך אותו יום שישי. נו שויין; תוך כדי שאני מתנחם בבירה ראשונה התחילו לזרום כמה מכרים חביבים. על אף כמה מבריזים, היה לי די נחמד.

נתחיל מהטוב, כלומר בירות ששתיתי (פחות התמקדתי בשילובי בירה ושוקולד מסיבה שתובן בהמשך):

• ראשונה טעמתי מבירת החיטה של ללה. היא הייתה סיפתח חביב; קלילה עם נגיעות תפוזים וכסברה.
• אח"כ טעמתי מבירה של Gopher's שפגשתי לראשונה בשם "תימניאדה", שהיא בירה שבושלה עם גת. ממה שידוע לי על גת מקריאת חומר עיוני בלבד (האמת שכן; קראתי את זה בוויקיפדיה) חומרים פעילים בגת לא אמורים לשרוד תהליך בישול, כך שהבירה סך הכל בלטה בטעם עישבי. היא הייתה בירה נחמדה בכל מקרה. במהלך האירוע, רכשתי שישייה מגופר'ס של שלושה בקבוקי Chili Wheat ו-Klobaska (ואם אתם לא מחבבים בירת חיטה פיקנטית ובירה בטעם נקניק פשוט אין לכם לב).
• שתיתי שתי בירות תוצרת Laughing Buddha. הראשונה הייתה Single Malt IPA שהייתה מאוד קלילה ופירותית (הרגשתי קצת טעם של אפרסק אבל יכול להיות שזה רק אני). השניה הייתה Dude's Porter, פורטר בלטי שאין לי מושג מיהו הבחור על שמו היא קרואה, אבל היא הייתה מאוד קלילה עם סיומת מתוקה-מרירה.
• הנינקאסי עורך זה כמה זמן מבצע חיסול על מגוון בירות Zot לפי הנוסחה הפשוטה של "שלם 15 ש"ח, קח בקבוק ושתה אותו". גדי, מבעלי הנינקאסי, המליץ לי להביא שוקולד ולקחת את ה-Dubbel וזו אכן הייתה בחירה מעולה. הבירה מאוד החמיאה לשוקולד עם מתקתקות, עומק ועוקצנות של טעמי פירות יבשים.

אבל לא הכל היה כל-כך מוצלח. אלו מביניכם המצטיינים בספירה שמו לב כי דגמתי מעט בירות ממעט מקורות. הסיבות לכך הן שלאירוע הגיעו רק 3 המבשלות המצוינות לעיל (שתיים מהן חולקות בניין עם הנינקאסי) ועלות טעימה הייתה פחות משתלמת בעליל בהשוואה לשלישים (10 ש"ח ל-150 מ"ל לעומת 15 ש"ח ל-330 מ"ל). נוסף לשלושת המבשלות היה רק שוקולטייר אחד (או אחת; הם הגיעו משפחה שלמה) שמחיריו נעו בין סבירים ב-5 ש"ח לבראוני לפחות מסבירים ב-5 ש"ח לפרלין. נוסף על אלו, היו המשקאות של הפאב, אבל המטבח היה סגור וכל מה שהוצע לאכול היו פחמימות משומנות: צ'יפס, ג'חנון ומלאווח (בד"כ גם יש נקניקיות שחסרו הפעם).

בקיצור הייתי קצת מאוכזב. בתור אירוע ששווק כ" בירה בוטיק ישראלית ושוקולד בוטיק נפגשים יחד לחגיגה של אהבה; בואו לטעום בירה ושוקולד ושילובים מפתיעים של שניהם" היה הרבה מקום לשיפור. גם ציפיתי שבאמת יינתן דגש על התאמה של בירה ושוקולד, ובמקום זה המבשלות פשוט הביאו את כל הארסנל ללא מיקוד מסויים ולא היה יותר מדי שוקולד בנמצא. בייחוד אחרי שהם קלעו בול בפסטיבל בירות החורף שנערך רק שבועיים קודם לכן ובהינתן הרפרטואר של פסטיבלים בנינקאסי ציפיתי להרבה יותר. אני אתן קרדיט למקום ואסיק כי היו תוכניות גדולות וטובות שהתפקששו. נחכה ונראה מה יהיה באירוע הבא.


"Ninkasi Public House", היסוד 4, תל-אביב. (דף הפייסבוק)


בפעם הבאה

יום לפני הפסטיבל המדובר אבא שלי חזר הביתה שני בקבוקי בירה שונים.

"קניתי כמה דברים בסופר מתחת לעבודה" הוא אמר, "והיו שם מבצע חיסול של 50% הנחה על כמה בירות אז הבאתי שני סוגים הביתה. הם שווים משהו?"

להפתעתי היה מדובר בבירות ששוות משהו. אמרתי לו בזעזוע שהיה צריך להתקשר אלי ולהתייעץ, אבל בראייה לאחור טוב שלא עשה זאת, שכן יום למחרת הלכתי לאותו סופר והצטרף למדף החיסולים סוג שלישי.

רוצים לדעת מהן הבירות והאם הן טעימות? זה יבוא בפעם הבאה.

לפני שאני מסיים אני רק רוצה להודות לבלוג קוראים ושותים ולמבשלת Pista שקישרו מיוזמתם לבלוג שלי בעמוד הפייסבוק שלהם. זה מילא אותי בהתרגשות שאין לתאר. אני כולי אפר ועפר שכותב כחודש וחצי וכבר זוכה להערכה כ"כ נפלאה. מימי לא ציפיתי שהבלוג ימריא כך. תודה!

“Put it back in the horse!”  (H. Allen Smith after tasting his first American beer)

רז.

קר אז בירה - פסטיבל בירות חורפיות בנינקאסי

ערב טוב לכולם.

קצת קשה לדמיין פסטיבל בירות חורפיות במדינתנו הקטנטונת. אז נכון, מדובר באחד החורפים הגשומים והקרים ביותר שהיו לנו בשנים האחרונות, אבל אם להשוות את זה למדינות שמולידות בד"כ פסטיבלי בירות חורף כמו בלגיה או בריטניה, הרי שאנחנו מפגרים אחריהם בכמה סנטימטרים של שלג. עם זאת, כל זה לא עמד בפני האנשים הטובים מהנינקאסי (עליו ארחיב בהזדמנות אחרת), והם הביאו בשישי שעבר פסטיבל חורף חמים וטעים.

למי שלא מכיר, הנינקאסי הוא פאב בירה חדש יחסית בדרום ת"א והוא האח הקטן של הבירדי, חנות לממכר ציוד והדרכה למבשל הביתי. זה לא הפסטיבל הראשון שנערך בנינקאסי. יצא לי גם להגיע לפסטיבל האוקטוברפסט שאירגנו (עליו לא כתבתי בשום מקום) והנוסחה פחות או יותר השתמרה. מגיעות מספר מבשלות די מצומצם (ביניהן מבשלות שנולדו בקורס בבירדי) המציאות חלק ממרכולתן בהתאם לאירוע. כאן הגיעו 8 מבשלות כולל הנינקאסי עצמו (שהציג כמה בירות תוצרת המקום שבושלו ע"י גדי דבירי, אחד מהבעלים של הבירדי והנינקאסי וסופר-אובר-מבשלן) והוצעו בנוסף גם בירות מיובאות במחירים מיוחדים. היו שני הבדלים בולטים מאוד בהשוואה לפעם הקודמת; הראשון היה גודל טעימה קטן וקבוע בין כל המציגים, כך שמי שרוצה לטעום מהכל יוכל לעשות זאת עם קיבה אחת, והשני היה קיום הפסטיבל בתוך הפאב במקום מחוצה לו, דבר שהיה הרבה פחות מעיק ממה שאפשר לצפות (איכשהו זה לא הגיע לרמות הקלסטרופוביה של Beers ).

אז מה היה לנו שם?

• בתחילת האירוע הייתי מספיק חד כדי לזכור את הסדר בו שתיתי את הבירות. ראשונה טעמתי את "Fat Companion" של  שמולץ, בירה חזקה סגנון טריפל בלגי שהייתה טיפה מתקתקה ומאוד עשירה בטעמים. כבר יצא לי לטעום בירה של הבחור הזה והוא יודע מה הוא עושה. אם יוצא לכם להיתקל בו, אל תהססו לקנות ממנו בירה.
• שנייה טעמתי בירה תוצרת Pista. זו הייתה ביר-דה-גארד והיה לה טעם מאוד מיוחד. מספיק מיוחד כדי לקנות ממנה צמד בקבוקים.
• לטעימה השלישית אצתי לכיוון הדוכן של Gopher's. סשה, הברומאסטר, הודה לי על הביקורת החיובית בבלוג (לא, תודה לך). טעמתי מהיין החם שהוצע שם והמלצתי לחבר על אחד מהסוגים שהובאו. הפעם הוצעו רק הסוגים היותר חורפיים ולא את כל הארסנל וחבל. כל הכבוד על היין; הודות לו, אני די בטוח שמהנקודה הזאת אני לא זוכר את הסדר בו טעמתי את הבירות.
• קא-ביר הגיע עם דופלוייצנבוק (נו, זה כזה חזק עם חיטה וכזה וזה כהה כזה וטיפה מתקתק וקלוי כזה שנו... אתם מבינים) שהיה מוצלח מאוד.
• מבשלת ללה (שלצערי, אין להם נוכחות רשת) באו עם אייל אדום ובירות חיטה, שתיהן עם תוספת קליפות תפוזים וכוסברה. הן היו נחמדות מאוד והתוספת בהן באה בדיוק ובעדינות הראוייה. קניתי מהן 3 ו-3 (בהתאמה).
• מבשלת החלוץ באו עם היצע גדול (וצוות גדול). היו שם IPA וטריפל בלגי, אבל הכי אהבתי את ה-Ex-Girlfriend Stout שהיה שוקולדי, קלוי וחביב ביותר. אני בדרך כלל לא טיפוס של סטאוטים, אבל בשביל סטאוטים כאלה אני מוכן לעבור המרה (לכזה טיפוס).
• Laughing Buddha המוכרים והטובים (שגם לקחו חלק באירגון הפסטיבל החביב הזה (ושהמבשלה שלהם ממוקמת יריקה מהפאב) הביאו ארסנל של 7 בירות. שתיים מהן, אותן טעמתי, היו יין שעורה ובראגוט (תמד המכיל גם לתת ודומה יחסית לבירה); שתיהן היו חזקות וטעימות מאוד. טעמתי עוד איזה אחת כדי לדעת איזו אני לא לוקח בשישייה שקניתי.
• נוסף על הבירה של המקום (נדמה לי שטעמתי את הוייצנבוק שהייתה מוצלחת כצפוי), הוגשה גם בירה חמה עם קצפת שהייתה מוצלחת להפליא ומספר בירות מיובאות. שתיתי שוף נייס כהה, שלא איכזבה, ולה-טראפ איזידור, שהוגשה מהחבית (!) והייתה טיפה מרירה לטעמי אבל עדיין טעימה.

הינה אני!

האווירה הייתה מאוד נחמדה. היו המון אנשים, אבל שתי הדלתות איפשרו בריחה, כך שלא היה מעיק. נוסף על הבירות והסביבה החביבה, המקום הציע גם מבחר נחמד של מזון פסטיבלים שמאוד זרם עם הבירות. אם יש לי ביקורת כלשהי היא שהיה טיפה יקר (14 הבירות שקניתי עלו לי 200 ש"ח והטעימות, שבפסטיבלים עולות בד"כ 5 ש"ח ל-100 מ"ל, עלו 10 ש"ח ל-150 מ"ל). אבל גם זה לא ימנע ממני לבוא לפסטיבל הבא וזה גם לא צריך למנוע מכם. הובטחו עוד פסטיבלים ואני מצפה להם בכיליון עיניים. כרגע יש בתווך אירוע החלפת ספרים (מחר) ואירוע וולנטיינס שאני לא יודע אם אגיע אליהם, אבל שווה לשקול. אני מתחייב בזאת להתריע עליהם בפניכם, קוראים יקרים, ברגע שאדע עליהם.

(אני עוד אסקר את הנינקאסי כשלעצמו, אבל הינה סיומת סטנדרטית בכל זאת)

"Ninkasi Public House", היסוד 4, תל-אביב. (דף הפייסבוק)


בפעם הבאה

זה כבר פוסט שני בו אני כותב על זה שאני לא טיפוס של סטאטים ואז כותב על הנאה שלי מסטאוט כזה או אחר. נראה לי שאני אקדיש את הפוסט הבא לנושא שיבהיר בעקיפין את הסוגייה.

עד אז, צפו בכול הפרסומות של מבשלת שפירא.

Without question, the greatest invention in the history of mankind is beer.

Oh, I grant you the wheel was also a fine invention, but the wheel 

does not go nearly as well with pizza. (Dave Barry)

רז.

בירה והעיר הגדולה - רשמים מ-Beers 2012

ערב טוב לכולם.

שבוע שעבר פקדתי את תערוכת Beers 2012, שהתקיימה בהיכל נוקיה. זו השנה השניה שמתקיימת התערוכה וגם השנה המארגנים מקיימים את ההבטחה ומביאים לנו את אירוע הבירה הגדול ביותר בישראל. סדר גודל של היכל נוקיה. אצהיר לפני שאמשיך שמאוד נהניתי, אבל גם יש טיפה ביקורת.

הלכתי לשם עם ערימת חברים מוצלחת של חובבי בירה. אני הגעתי במעוד מועד לת"א לצורך סידורים. קבעתי איתם בכניסה להיכל ב-15:30 ואיימתי שמי שמאחר אני חותך לו את הביצים כדי שיגיעו לכל המאוחר עד 16:00, שעת תחילת הפסטיבל. אחרי שהם הגיעו ב-16:30, חילקתי להם שוברי ההנחה (כי סחבק מקומבן) (הערה: סחבק לא מקומבן בשיט; שוברי ההנחה הללו החלו לצוף ברשת כחודש לפני הפסטיבל) ונכנסנו להתפלצן על בירה. לא יצא לי לטעום הכל או לחוות הכל. מחד היו שם כל מיני הרצאות ודברים כאלה שלא ממש משכו אותי, ומאידך היו שם את חברי שמשכו אותי לטעום מזה ומזה ואת זה נטעם אחר-כך ובוא נאכל קודם משהו. על כן אוכל לספר לכם רק על נקודת המבט שלי. סליחה.

אז מה היה לנו שם?

יצרניות גדולות - זה לא פסטיבל בירה גדול בלי היצרניות הגדולות. במחשבה שניה, הם לעיתים מגיעות גם לפסטיבלים בסדר גודל הרבה יותר קטן מזה והרבה פעמים זה חבל. לדעתי, אין ממש מקום למותגים הלעוסים שמוגשים ונמכרים כברירת מחדל בכל מקום לצד מותגים שהסבירות שיצא לך להיתקל בהם (להבדיל מלמצוא לאחר חיפוש) היא קטנה. "טמפו" פחות או יותר הבינו את זה, "מבשלות בירה בינלאומיות" (קרלסברג) ממש לא. "טמפו" בחרו להביא צמד דוכנים שמייצגים את המותגים היותר מתקדמים שלהם, "גולדסטאר Black Roast" (שמתומחרת הרבה יותר מדי גבוה בסופרים) ו"אביר" (שאני לא מחבב במיוחד, אבל זה רק אני). "קרלסברג", לעומתם, הביאו את כל הארסנל, את רובו הם מיבאים מהמפעל באשקלון וחלקו אשכרה מגיע מחו"ל (!). כל דוכניהם נותרו די ריקים כל פעם שהסתכלתי, אבל יכול להיות שאני טועה (אלכוהול, אחרי הכל).

ההפתעה בקרבת הקטגוריה הזאת באה מכיוון מגוון מבשלות קטנות שהתנהגו כגדולות ותפסו הרבה תשומת לב. "Jem's" כיכבו עם שיתוף הפעולה שלהם עם בלייזר, בחור ובחורה בלבוש מגוחך ודוכן מסוגנן. עוד בלטו בדוכן מסוגנן היו "מלכה" (שחתמו לא מזמן על הסכם הפצה עם "הכרם"), "מבשלת הגולן" (שבבעלותה צמד פאבים וגם אפשר כבר למצוא בכל מיני סופרים) ועוד. כמות הכסף שהמבשלות הקטנות משקיעות בנראות הזאת מסמל את גדילת תקציב השיווק שלהם, שהיא מגמה מאוד חיובית בעיני. אפשר רק לקוות שזה יגרום להן להיות נגישות יותר ושנתחיל לראות כמה שיותר מהן בסופרים בקרוב.

יצרניות קטנות - מבחינתי, זהו החלק המרכזי של כל תערוכה. כאמור, ליצרניות הגדולות אני לא מתקרב ואת מרכולתם של מרבית היבואנים יוצא לי לטעום בלא מעט מקומות. אני בא לפסטיבלים בשבילן, ובפסטיבל זה הן לחלוטין לא איכזבו. מגדולות ועד פיצפוניות, כולן סיפקו את הסחורה. הגיוון האדיר שיש אצלנו בשוק הזה באמת מרגש. אפשר לראות מבשלות טיפה יותר גדולות כמו ״Pavo", שמבצעת מצויין סגנונות קלאסיים והופיעה לראשונה בפסטיבל הקודם, לצד "Gopher's", שלא מפחדת לעשות בירות מיוחדות כמו בירה בטעם נקניק (Klobaska) ומייצרת כמויות מאוד קטנות מדי שנה במהלך כל שנות פעילותה.

יבואנים -  נישה קצת פחות מעניינת למבקר שמכוון את עצמו למבשלות הבוטיק, אבל תמיד נחמד להתעדכן גם בנושא הזה. אצל היבואנים הקשת היא באמת רחבה. מיבואנים קטנים לגדולים; מבירות זבל לבירות יוקרה. אני לא אדם גמיש, אבל יהיה לי קשה יותר להסתכל לקיבה שלי בעיניים אם אשקה אותה בבירה לא איכותית. דגמתי מהנישה הזאת רק קצת מהבירות האיכותיות יותר (שלוק "Hobgoblin", טיפה "Kasteel Rouge" ועוד איזו בירה שאני לא זוכר מחברים) וזהו. בלטו לחיוב "נורמן פרימיום" שבאו עם ארסנל גדול וחנות בקבוקים במחירים מאוד אטרקטיביים עם בחור שהפגין ידע מצויין (עוד על הקניות בהמשך).

בדיעבד, זו הייתה קצת פלצנות יתר מבחינתי כיוון שהיו יבואנים שנמנעתי מהם פשוט כי לא הכרתי את התוצרת שלהם או שסתם פספסתי אותם. הפיספוסים הגדולים שלי היו בירות הקריסמס של "Achouffe" שלא טרחתי לבדוק כי אני מכיר את כל התוצרת האחרת שלהם (הו, איזו טעות), ו-"Westmalle", בירה שלא יצא לי להתקל בה מאז הטיול שלי בבלגיה, שפשוט לא ראיתי. נו שויין, זה לא כאילו המבשלות בנות מאות השנים הללו הולכות לאנשהו...

בירות חורף - ועוד שלל בירות שהוצגו בפסטיבל לראשונה ע"י מבשלות הבוטיק. לא יצא לי לטעום את כולן (וחבל), אבל אלו שטעמתי היו מצוינות:

• "פאבו טריפל" הביאה איתה טעמים חזקים וטובים מאוד. היא הזכירה לי את ההשראות הבלגיות שלה.
• "שפירא Jack's winter ale" הייתה טעימה ומיוחדת. יכול להיות שאני לא אנין מספיק בשביל להרגיש ששבבי העץ איתם יושנה הבירה הושרו בג'ק דניאלס, אבל יכול להיות שזה מה שגרם למכלול להיות טעים.
• "העץ הבודד רימון ותמר" הייתה נחמדה מאוד. וגם אלו שמזגו אותה.
• "Gopher's Black Friday" שמשום מה נשמרה בסוד. כאמור, גופר'ס יודעים להפתיע עם הבירות שלהם והבירה הזאת, שאוכל לתאר אותה רק בתור בירה בטעמי קפה עם חווייג', לא איכזבה.
• "גליל Pumpkin Ale" הייתה גולת הכותרת האישית שלי בכל הפסטיבל. מדובר על אייל מתובל שהותסס משעורה ודלעת. היא הייתה כ"כ מוצלחת שאצתי לקנות ממנה הביתה מיד אחרי הלגימה הראשונה. הייתי אומר לכם לעזוב את מה שאתם עושים וללכת לחפש אותה אבל כנראה שתתקשו...
• "טורא סיידר" שהיה מהסיידרים היותר מוצלחים שהיו בתערוכה. במקרה הזה רכשתי ממנו רק אחרי שסיימתי את הכוס.
• "Keller" שהיא בירת יינים (אנא עארף) שההכנסות ממכירתה הלכו למרכז "נא לגעת", במה לחירשים-עיוורים. הבירה עצמה והמטרה היו מצויינות. הייתי ממליץ לכם לחפש את הבירה הזאת אך היא יוצרה בכמות מאוד קטנה ונמכרת רק במסעדות נבחרות.

יצאתי עם תחושה קלה של החמצה כיוון שלא יצא לי לבקר בכל הדוכנים ולטעום את כל הבירות הייחודיות. שני הפיספוסים העיקריים שלי היו "מלכה חיטה" ו"אלכסנדר Black" שהושקו בפסטיבל הזה ואני מאוד אוהב את כל שאר התוצרת של מבשלותיהן. הן עומדות בגאווה לצד מבשלות שלמות שפספסתי וחבל לי. תמיד יש את הפסטיבל הבא.

שופינגזזזזזז - אהמ... קניות (ועלויות באופן כללי). מיותר לציין שכאירוע רחב היקף, הפסטיבל מגיע מלווה בהוצאות אסטרונומיות ככל שאדם מתחבר אליו יותר. כמו שבחורות קונות יותר בחנויות בגדים מאשר מחוץ להן (אם זה הגיוני), כך גם אני בפסטיבלי בירה נוטה לאבד קצת את הראש. הפסטיבל הנוכחי היה שיא חדש מבחינתי. אני לא יודע בדיוק כמה כסף הוצאתי, אבל אני מעריך שטיפה פחות מ-500 ש"ח המתפלגים כך:

• כניסה - אומנם היה שובר הנחה, אבל הכניסה עדיין עלתה 30 ש"ח שזיכו ב-5 קופוני טעימה של 100 מ"ל כל אחד וכוס טעימות קטנה מזכוכית.
• קופוני טעימה נוספים - הממזרים הקטנים האלו נגמרים די מהר. בסך הכל קניתי 20 קופונים נוספים בשווי 100 ש"ח.
• בקבוקים הביתה - סך הכל קניתי 19 בקבוקי שליש (שמשקלם אומנם היה 13 ק"ג, אך הרגיש הרבה יותר). אני מעריך את העלות ב-12 ש"ח לבקבוק (שונה ממוצר למוצר) מה שמעמיד אותי על 238 ש"ח שקנו לי:

• שישיית סיידר טורא. (חדי העין ישימו לב שחסר בקבוק; תודה אבא)
• שלשיית פאמקין אייל של מבשלת הגליל.
• רביעייה של גופר'ס: קלובסקה, בלאק פריידי (שתיהן הוזכרו קודם), צ'ילי וויט (בירת חיטה עם צ'ילי) וסאני פריידי (אייל נחמד מאוד).
• שישיית בירות המיובאות ע"י נורמן פרימיום: ליפמנס קווה ברוט, ברוקלין איסט IPA, בלק צ'וקלט סטאוט (מי שדואג בנורמן להדפיס את התוויות בעברית צריך להפסיק עם זה), Winter Ale ו-2 Monster Ale. (מגיע בקרטון יפייפה של ה-Winter Ale)
• Intoxicase - רכשתי אייפון לאחרונה (סיפור לזמן אחר ומקום אחר), אז אם יש משהו שאני חייב זה מגן אחורי שהוא גם פותחן בירה. בתערוכה היה ניתן רק להזמין מראש אז הזמנתי את הדגם הפחות שאווה. נקווה שהוא יגיע בהקדם. זה עלה לי 99 ש"ח.
• נסעתי הלוך ושוב באוטובוס - זה עלה לי 13.20 ש"ח.

נקודות לשיפור - מאוד נהניתי. היה כיף גדול, אבל:

• צפיפות - ברחתי מהתערוכה ב-20:00 כיוון שהיה צפוף מדי. חברי רצו לברוח הרבה קודם מאותה הסיבה. שנה שעברה, כשהגעתי רק בסביבות השעה הזאת, הצפיפות הייתה החוויה הכי פרומיננטית בתערוכה. אני יכול להסיק משנה שעברה שהצפיפות גרמה גם השנה להתפרקות יסודות החברה והתורים היו בלתי נסבלים ובלתי חברותיים בעליל. אהיה קנטרני ואומר שקיים סיכון והייתה כאן עבירה על תקנה כזו או אחרת בנושא צפיפות והאזור בו נערך הפסטיבל (המסדרון העליון של היכל נוקיה המקשר בין היציעים) כנראה לא מיועד להכיל כמות כזאת של אנשים. המיקום הגיאוגרפי היה מצויין וברור שבינואר אי אפשר לערוך תערוכה בחוץ, אבל החלל היה לחלוטין לא מתאים. ייתכן שאפשר גם לפתור את זה ע"י הוספת עוד יום או הגבלת כמות האנשים. מה שבטוח הוא שמהקלסטרופוביה צומח טעם מעט חמוץ...
• בירות יקרות - פה ושם היו כמה מבשלות שגבו עבור בירות מסויימות צמד קופונים עבור טעימה במקום אחד. חוץ מהמקרה של "Keller", בו ההכנסות הלכו לצדקה וע"פ מחיר הבקבוק (140) היא הייתה בשווי של כ-20 ש"ח ל-100 מ"ל, זה הרגיש לא מוצדק. לעיתים הייתה לי החוצפה לשאול למה והתשובה הייתה זהה תמיד - "עולה טיפה יותר כסף לייצר את הבירה הזאת". יש לי רק B.Sc בהנדסה מאוניברסיטה, אבל אני די בטוח שקופון נוסף זה לא "קצת יותר", אלא יותר לכיוון ה"פי שתיים". זה לא שאני לא מוכן לכבד את זה שיש בירות שהן יותר יקרות, אבל יותר קל לי לקבל אמירה של "אני לא הולך למזוג לך עד הקו כי זה טיפה יקר יותר" מאשר את עניין שני הקופונים. אבל יכול להיות שזה רק אני. אין לי פתרון לזה, אבל זה סתם עיצבן.
• חוסר מיתוג - יכול להיות שפספסתי משהו (אחרי הכל, היה מעורב אלכוהול בכל העניין) אבל פרט למוסף הבלייזר הנחמד שחולק, לא היו יותר מדי "מזכרות" מהתערוכה. היחידה שיש לי, פרט למוסף, הוא הבקבוק של ה-Pumpkin Ale שתוויתו מכילה את לוגו התערוכה ולמזלי אני שומר בקבוקים עם תוויות ייחודיות. יש פה פספוס רציני, כי הרי חולקה כוס זכוכית לכל מבקר שהיה ניתן להדפיס עליה לוגו והיה דוכן שמכר שלל שטויות בו היה ניתן למכור שטויות ממותגות. עוד רעיון נחמד היה להציף את המקום בתחתיות בירה ממותגות. אני לא אידיוט; ברור לי שזה עולה כסף, אבל זה היה יכול להיות נחמד. מזכרות כאלו סוחבות איתן רק את הזכרונות הטובים והם מעין שיווק קל לתערוכה של שנה הבאה.

ו... זה כל מה שהיה שם.

התערוכה, עבור מי שנהנה מפסטיבלי בירה, היא נווה מדבר מבודד יחסית בשנה. רוב הפסטיבלים קורים בקיץ (כי בחוץ זה  יותר כיף) כאשר הראשונים מופיעים בסביבות יוני לכבוד האביב והאחרונים מגיעים באוקטובר כחלק מהתקנאות באוקטוברפסט הגרמני. השנה, אגב, זה לא מדוייק. שבוע הבא יש פסטיבל בירות חורפיות בנינקאסי שאמור לחמם את החורף. כולם מתבקשים להגיע.


בפעם הבאה

קודם כל, יהיה פוסט קצר יותר. אם אספיק, אני אכתוב על "המנזר" כפי שהבטחתי פה. אם לא, יהיו רשמים מהפסטיבל בנינקאסי שהוזכר לעיל.

If they tell you to watch your drinking,

you should find a bar with a mirror.

רז.