המנזר

(הערה: פוסט זה נכתב ברטרוספקטיבה של 3 שבועות עקב דחיפות פוסטים אחרים בבלוג זה ובבלוג השני כך שייתכנו אי דיוקים עובדתיים או השמטות. הדעות המובאות כאן, לעומת זאת, די מייצגות)

ערב טוב לכולם.

מאירועי הפרק הקודם - אני וג'ונה הולכים אחרי צמד הופעות מוצלחות בלבונטין 7 לכיוון המנזר בתקווה שיהיה בו מקום. כהגענו לא היה כל כך הרבה מקום ומצאנו שולחן שהוא כמעט בחוץ, אבל לאט לאט התקדמנו פנימה.

אתם בוודאי שואלים מי אני חושב שאני שאבקר את פאב המנזר המונוליתי. כולה בלוגר מושתן בפוסט השני שלו בעסקי הפאבים והאלכוהול! טפו! אז דבר ראשון, אני לא מפלה; גם פאבים טובים ראויים לביקורת ולא כל ביקורת היא רעה. דבר שני, גם אם זו חוצפה, אין שום סיבה לא לעשות את זה.

זו לא פעם ראשונה שאני יושב במנזר, אבל הפעם הקודמת הייתה לפני שהייתי מספיק בטוח בעצמי כדי להזמין בירה שאני לא מכיר בפאב. מהבחינה הזאת, המנזר הוא מקום מצויין להתנסות בו בדברים חדשים. התפריט שהגיע לידינו חשף מבחר בירות מאוד מגוון מהחבית ומבקבוקים. לפתיחה הזמנתי חצי O' Hara's Irish Stout וג'ונה הזמין חצי Erdinger Weissbier. מחיריהם (שאני לא יכול להיזכר בהם כרגע) היו, אגב, סבירים מאוד, תכונה שאין להקל בה ראש בקונטקסט התל-אביבי.

אני לא נוהג להזמין סטאוטים. פשוט לא מת עליהם. כמובן שהניסיונות הראשונים שלי עם סטאוטים היו, כמו כולם, גינס ומרפי'ס. גינס תמיד הייתה בשבילי מים במרקם חלבי עם טעמי קלייה עדינים אך לא נעימים (יותר לכיוון האפר) ומרפי'ס פחות או יותר אותו דבר בצירוף טעם טיפה יותר שרוף ומוזר. בשנים האחרונות יצא לי לטעום פה ושם סטאוטים שמתעלים עליהם במורכבותם והחלטתי לתת לז'אנר הזדמנות מחודשת.

החשש העיקרי שלי מהאוהר'ס היה שגם היא תהיה תעשייתית מדי, חשש שהתבדה ברובו. האוהר'ס הפגינה קשת טעמים הרבה יותר רחבה. היה אפשר להרגיש אפילו טעם עדין של לתת ולא רק טעם של אפר מלווה בכלום. כל העסק עדיין היה די עדין לטעמי. אני מניח שעבור מי שאוהב סטאוטים יכול להיות מדובר פה על חוויה מעניינת, אבל אני, על אף ההנאה היחסית, טיפה התקנאתי בארדינגר של ג'ונה. ארדינגר בהירה היא בירת חיטה קלילה בלי יותר מדי מניירות. מצד אחד היא פשוטה ומשעממת, אבל היא עושה את מה שהיא עושה באופן טוב. במובן מסויים, זוהי בירת חיטה בטעם בירת חיטה.

אח"כ הזמנו ביחד בקבוק 750 מ"ל La Trappe Tripel, בירה שטעמתי לראשונה בהולנד. לה-טראפ היא מבשלת בירה טראפיסטית שמקורה בהולנד. בירת הטריפל שלה היא חזקה (8%), בין מרירה למתוקה, טיפה מתובלת ופירותית עם טעם וארומה מאוד מורגשים. גם ג'ונה מאוד אהב אותה. יאמר לזכותו של המנזר שהוא מוכר אותה במחיר סביר מאוד של 59 ש"ח (פחות מפי-שתיים מבחנויות המתמחות).

במהלך שהותנו הזמנו גם משהו לאכול. לא ממש היינו רעבים מצד אחד ודי רעבים מצד שני (נו, אתם מכירים את זה), אז בסך הכל הזמנו מנה עם כל אחד מהסיבובים וחלקנו אותה. עם הבירה הראשונה חלקנו סלט סלק ורוקפור עם עלי בייבי. מנה עם טעמים חזקים יחסית שלא ממש זרמה עם הבירות המעודנות ששתינו. אח"כ חלקנו קנלוני ממולא גבינה ותרד ברוטב עגבניות עם עלי בייבי בצד. היא טיפה יותר התאימה ללה-טראפ פרט לעלי הבייבי. אני אוהב עלי בייבי, אבל הם לא מתאימים בכל מצב. זה לא כמו החסה המגוחכת הזאת שפאבים שמים כבסיס לפלטת מטוגנים כאילו יש חוק שמחייב אותם למינימום ירקות במנה, כי עלי הבייבי הם בעלי טעם מורגש הרבה יותר. שתי המנות בפני עצמן היו טובות, אם כי טיפה קטנות. גם לא ממש הייתי מגדיר אותן כאוכל המתאים לפאב אלא יותר לבית קפה (לא שיש בזה משהו לא בסדר כשלעצמו).


בכלליות, האווירה במקום הייתה טובה. היה טיפה צפוף. השירות היה ממצה עם נגיעות של אדיבות (נו, מלצריות תל-אביביות). הייתה לו יותר תחושה של בית קפה מפאב, דבר שלפעמים יכול להיות קצת מעצבן. המבחר והמחירים היו מרשימים. מומלץ בחום למי שמחפש פאב נוח ושקט לנסות בו בירות שונות מהסטנדרט הקיים ברוב הפאבים.

"המנזר", אלנבי 60, תל-אביב. (עמוד הפייסבוק)


בפעם הבאה

כנראה פסטיבל הבירות החורפיות בנינקאסי שהזכרתי בפוסט הקודם. אם לא, כנראה משהו אחר. יש לא מעט נושאים בקנה.

Drinking beer doesn't make you fat, It makes you lean...

Against bars, tables, chairs, and poles.

רז.

בירה והעיר הגדולה - רשמים מ-Beers 2012

ערב טוב לכולם.

שבוע שעבר פקדתי את תערוכת Beers 2012, שהתקיימה בהיכל נוקיה. זו השנה השניה שמתקיימת התערוכה וגם השנה המארגנים מקיימים את ההבטחה ומביאים לנו את אירוע הבירה הגדול ביותר בישראל. סדר גודל של היכל נוקיה. אצהיר לפני שאמשיך שמאוד נהניתי, אבל גם יש טיפה ביקורת.

הלכתי לשם עם ערימת חברים מוצלחת של חובבי בירה. אני הגעתי במעוד מועד לת"א לצורך סידורים. קבעתי איתם בכניסה להיכל ב-15:30 ואיימתי שמי שמאחר אני חותך לו את הביצים כדי שיגיעו לכל המאוחר עד 16:00, שעת תחילת הפסטיבל. אחרי שהם הגיעו ב-16:30, חילקתי להם שוברי ההנחה (כי סחבק מקומבן) (הערה: סחבק לא מקומבן בשיט; שוברי ההנחה הללו החלו לצוף ברשת כחודש לפני הפסטיבל) ונכנסנו להתפלצן על בירה. לא יצא לי לטעום הכל או לחוות הכל. מחד היו שם כל מיני הרצאות ודברים כאלה שלא ממש משכו אותי, ומאידך היו שם את חברי שמשכו אותי לטעום מזה ומזה ואת זה נטעם אחר-כך ובוא נאכל קודם משהו. על כן אוכל לספר לכם רק על נקודת המבט שלי. סליחה.

אז מה היה לנו שם?

יצרניות גדולות - זה לא פסטיבל בירה גדול בלי היצרניות הגדולות. במחשבה שניה, הם לעיתים מגיעות גם לפסטיבלים בסדר גודל הרבה יותר קטן מזה והרבה פעמים זה חבל. לדעתי, אין ממש מקום למותגים הלעוסים שמוגשים ונמכרים כברירת מחדל בכל מקום לצד מותגים שהסבירות שיצא לך להיתקל בהם (להבדיל מלמצוא לאחר חיפוש) היא קטנה. "טמפו" פחות או יותר הבינו את זה, "מבשלות בירה בינלאומיות" (קרלסברג) ממש לא. "טמפו" בחרו להביא צמד דוכנים שמייצגים את המותגים היותר מתקדמים שלהם, "גולדסטאר Black Roast" (שמתומחרת הרבה יותר מדי גבוה בסופרים) ו"אביר" (שאני לא מחבב במיוחד, אבל זה רק אני). "קרלסברג", לעומתם, הביאו את כל הארסנל, את רובו הם מיבאים מהמפעל באשקלון וחלקו אשכרה מגיע מחו"ל (!). כל דוכניהם נותרו די ריקים כל פעם שהסתכלתי, אבל יכול להיות שאני טועה (אלכוהול, אחרי הכל).

ההפתעה בקרבת הקטגוריה הזאת באה מכיוון מגוון מבשלות קטנות שהתנהגו כגדולות ותפסו הרבה תשומת לב. "Jem's" כיכבו עם שיתוף הפעולה שלהם עם בלייזר, בחור ובחורה בלבוש מגוחך ודוכן מסוגנן. עוד בלטו בדוכן מסוגנן היו "מלכה" (שחתמו לא מזמן על הסכם הפצה עם "הכרם"), "מבשלת הגולן" (שבבעלותה צמד פאבים וגם אפשר כבר למצוא בכל מיני סופרים) ועוד. כמות הכסף שהמבשלות הקטנות משקיעות בנראות הזאת מסמל את גדילת תקציב השיווק שלהם, שהיא מגמה מאוד חיובית בעיני. אפשר רק לקוות שזה יגרום להן להיות נגישות יותר ושנתחיל לראות כמה שיותר מהן בסופרים בקרוב.

יצרניות קטנות - מבחינתי, זהו החלק המרכזי של כל תערוכה. כאמור, ליצרניות הגדולות אני לא מתקרב ואת מרכולתם של מרבית היבואנים יוצא לי לטעום בלא מעט מקומות. אני בא לפסטיבלים בשבילן, ובפסטיבל זה הן לחלוטין לא איכזבו. מגדולות ועד פיצפוניות, כולן סיפקו את הסחורה. הגיוון האדיר שיש אצלנו בשוק הזה באמת מרגש. אפשר לראות מבשלות טיפה יותר גדולות כמו ״Pavo", שמבצעת מצויין סגנונות קלאסיים והופיעה לראשונה בפסטיבל הקודם, לצד "Gopher's", שלא מפחדת לעשות בירות מיוחדות כמו בירה בטעם נקניק (Klobaska) ומייצרת כמויות מאוד קטנות מדי שנה במהלך כל שנות פעילותה.

יבואנים -  נישה קצת פחות מעניינת למבקר שמכוון את עצמו למבשלות הבוטיק, אבל תמיד נחמד להתעדכן גם בנושא הזה. אצל היבואנים הקשת היא באמת רחבה. מיבואנים קטנים לגדולים; מבירות זבל לבירות יוקרה. אני לא אדם גמיש, אבל יהיה לי קשה יותר להסתכל לקיבה שלי בעיניים אם אשקה אותה בבירה לא איכותית. דגמתי מהנישה הזאת רק קצת מהבירות האיכותיות יותר (שלוק "Hobgoblin", טיפה "Kasteel Rouge" ועוד איזו בירה שאני לא זוכר מחברים) וזהו. בלטו לחיוב "נורמן פרימיום" שבאו עם ארסנל גדול וחנות בקבוקים במחירים מאוד אטרקטיביים עם בחור שהפגין ידע מצויין (עוד על הקניות בהמשך).

בדיעבד, זו הייתה קצת פלצנות יתר מבחינתי כיוון שהיו יבואנים שנמנעתי מהם פשוט כי לא הכרתי את התוצרת שלהם או שסתם פספסתי אותם. הפיספוסים הגדולים שלי היו בירות הקריסמס של "Achouffe" שלא טרחתי לבדוק כי אני מכיר את כל התוצרת האחרת שלהם (הו, איזו טעות), ו-"Westmalle", בירה שלא יצא לי להתקל בה מאז הטיול שלי בבלגיה, שפשוט לא ראיתי. נו שויין, זה לא כאילו המבשלות בנות מאות השנים הללו הולכות לאנשהו...

בירות חורף - ועוד שלל בירות שהוצגו בפסטיבל לראשונה ע"י מבשלות הבוטיק. לא יצא לי לטעום את כולן (וחבל), אבל אלו שטעמתי היו מצוינות:

• "פאבו טריפל" הביאה איתה טעמים חזקים וטובים מאוד. היא הזכירה לי את ההשראות הבלגיות שלה.
• "שפירא Jack's winter ale" הייתה טעימה ומיוחדת. יכול להיות שאני לא אנין מספיק בשביל להרגיש ששבבי העץ איתם יושנה הבירה הושרו בג'ק דניאלס, אבל יכול להיות שזה מה שגרם למכלול להיות טעים.
• "העץ הבודד רימון ותמר" הייתה נחמדה מאוד. וגם אלו שמזגו אותה.
• "Gopher's Black Friday" שמשום מה נשמרה בסוד. כאמור, גופר'ס יודעים להפתיע עם הבירות שלהם והבירה הזאת, שאוכל לתאר אותה רק בתור בירה בטעמי קפה עם חווייג', לא איכזבה.
• "גליל Pumpkin Ale" הייתה גולת הכותרת האישית שלי בכל הפסטיבל. מדובר על אייל מתובל שהותסס משעורה ודלעת. היא הייתה כ"כ מוצלחת שאצתי לקנות ממנה הביתה מיד אחרי הלגימה הראשונה. הייתי אומר לכם לעזוב את מה שאתם עושים וללכת לחפש אותה אבל כנראה שתתקשו...
• "טורא סיידר" שהיה מהסיידרים היותר מוצלחים שהיו בתערוכה. במקרה הזה רכשתי ממנו רק אחרי שסיימתי את הכוס.
• "Keller" שהיא בירת יינים (אנא עארף) שההכנסות ממכירתה הלכו למרכז "נא לגעת", במה לחירשים-עיוורים. הבירה עצמה והמטרה היו מצויינות. הייתי ממליץ לכם לחפש את הבירה הזאת אך היא יוצרה בכמות מאוד קטנה ונמכרת רק במסעדות נבחרות.

יצאתי עם תחושה קלה של החמצה כיוון שלא יצא לי לבקר בכל הדוכנים ולטעום את כל הבירות הייחודיות. שני הפיספוסים העיקריים שלי היו "מלכה חיטה" ו"אלכסנדר Black" שהושקו בפסטיבל הזה ואני מאוד אוהב את כל שאר התוצרת של מבשלותיהן. הן עומדות בגאווה לצד מבשלות שלמות שפספסתי וחבל לי. תמיד יש את הפסטיבל הבא.

שופינגזזזזזז - אהמ... קניות (ועלויות באופן כללי). מיותר לציין שכאירוע רחב היקף, הפסטיבל מגיע מלווה בהוצאות אסטרונומיות ככל שאדם מתחבר אליו יותר. כמו שבחורות קונות יותר בחנויות בגדים מאשר מחוץ להן (אם זה הגיוני), כך גם אני בפסטיבלי בירה נוטה לאבד קצת את הראש. הפסטיבל הנוכחי היה שיא חדש מבחינתי. אני לא יודע בדיוק כמה כסף הוצאתי, אבל אני מעריך שטיפה פחות מ-500 ש"ח המתפלגים כך:

• כניסה - אומנם היה שובר הנחה, אבל הכניסה עדיין עלתה 30 ש"ח שזיכו ב-5 קופוני טעימה של 100 מ"ל כל אחד וכוס טעימות קטנה מזכוכית.
• קופוני טעימה נוספים - הממזרים הקטנים האלו נגמרים די מהר. בסך הכל קניתי 20 קופונים נוספים בשווי 100 ש"ח.
• בקבוקים הביתה - סך הכל קניתי 19 בקבוקי שליש (שמשקלם אומנם היה 13 ק"ג, אך הרגיש הרבה יותר). אני מעריך את העלות ב-12 ש"ח לבקבוק (שונה ממוצר למוצר) מה שמעמיד אותי על 238 ש"ח שקנו לי:

• שישיית סיידר טורא. (חדי העין ישימו לב שחסר בקבוק; תודה אבא)
• שלשיית פאמקין אייל של מבשלת הגליל.
• רביעייה של גופר'ס: קלובסקה, בלאק פריידי (שתיהן הוזכרו קודם), צ'ילי וויט (בירת חיטה עם צ'ילי) וסאני פריידי (אייל נחמד מאוד).
• שישיית בירות המיובאות ע"י נורמן פרימיום: ליפמנס קווה ברוט, ברוקלין איסט IPA, בלק צ'וקלט סטאוט (מי שדואג בנורמן להדפיס את התוויות בעברית צריך להפסיק עם זה), Winter Ale ו-2 Monster Ale. (מגיע בקרטון יפייפה של ה-Winter Ale)
• Intoxicase - רכשתי אייפון לאחרונה (סיפור לזמן אחר ומקום אחר), אז אם יש משהו שאני חייב זה מגן אחורי שהוא גם פותחן בירה. בתערוכה היה ניתן רק להזמין מראש אז הזמנתי את הדגם הפחות שאווה. נקווה שהוא יגיע בהקדם. זה עלה לי 99 ש"ח.
• נסעתי הלוך ושוב באוטובוס - זה עלה לי 13.20 ש"ח.

נקודות לשיפור - מאוד נהניתי. היה כיף גדול, אבל:

• צפיפות - ברחתי מהתערוכה ב-20:00 כיוון שהיה צפוף מדי. חברי רצו לברוח הרבה קודם מאותה הסיבה. שנה שעברה, כשהגעתי רק בסביבות השעה הזאת, הצפיפות הייתה החוויה הכי פרומיננטית בתערוכה. אני יכול להסיק משנה שעברה שהצפיפות גרמה גם השנה להתפרקות יסודות החברה והתורים היו בלתי נסבלים ובלתי חברותיים בעליל. אהיה קנטרני ואומר שקיים סיכון והייתה כאן עבירה על תקנה כזו או אחרת בנושא צפיפות והאזור בו נערך הפסטיבל (המסדרון העליון של היכל נוקיה המקשר בין היציעים) כנראה לא מיועד להכיל כמות כזאת של אנשים. המיקום הגיאוגרפי היה מצויין וברור שבינואר אי אפשר לערוך תערוכה בחוץ, אבל החלל היה לחלוטין לא מתאים. ייתכן שאפשר גם לפתור את זה ע"י הוספת עוד יום או הגבלת כמות האנשים. מה שבטוח הוא שמהקלסטרופוביה צומח טעם מעט חמוץ...
• בירות יקרות - פה ושם היו כמה מבשלות שגבו עבור בירות מסויימות צמד קופונים עבור טעימה במקום אחד. חוץ מהמקרה של "Keller", בו ההכנסות הלכו לצדקה וע"פ מחיר הבקבוק (140) היא הייתה בשווי של כ-20 ש"ח ל-100 מ"ל, זה הרגיש לא מוצדק. לעיתים הייתה לי החוצפה לשאול למה והתשובה הייתה זהה תמיד - "עולה טיפה יותר כסף לייצר את הבירה הזאת". יש לי רק B.Sc בהנדסה מאוניברסיטה, אבל אני די בטוח שקופון נוסף זה לא "קצת יותר", אלא יותר לכיוון ה"פי שתיים". זה לא שאני לא מוכן לכבד את זה שיש בירות שהן יותר יקרות, אבל יותר קל לי לקבל אמירה של "אני לא הולך למזוג לך עד הקו כי זה טיפה יקר יותר" מאשר את עניין שני הקופונים. אבל יכול להיות שזה רק אני. אין לי פתרון לזה, אבל זה סתם עיצבן.
• חוסר מיתוג - יכול להיות שפספסתי משהו (אחרי הכל, היה מעורב אלכוהול בכל העניין) אבל פרט למוסף הבלייזר הנחמד שחולק, לא היו יותר מדי "מזכרות" מהתערוכה. היחידה שיש לי, פרט למוסף, הוא הבקבוק של ה-Pumpkin Ale שתוויתו מכילה את לוגו התערוכה ולמזלי אני שומר בקבוקים עם תוויות ייחודיות. יש פה פספוס רציני, כי הרי חולקה כוס זכוכית לכל מבקר שהיה ניתן להדפיס עליה לוגו והיה דוכן שמכר שלל שטויות בו היה ניתן למכור שטויות ממותגות. עוד רעיון נחמד היה להציף את המקום בתחתיות בירה ממותגות. אני לא אידיוט; ברור לי שזה עולה כסף, אבל זה היה יכול להיות נחמד. מזכרות כאלו סוחבות איתן רק את הזכרונות הטובים והם מעין שיווק קל לתערוכה של שנה הבאה.

ו... זה כל מה שהיה שם.

התערוכה, עבור מי שנהנה מפסטיבלי בירה, היא נווה מדבר מבודד יחסית בשנה. רוב הפסטיבלים קורים בקיץ (כי בחוץ זה  יותר כיף) כאשר הראשונים מופיעים בסביבות יוני לכבוד האביב והאחרונים מגיעים באוקטובר כחלק מהתקנאות באוקטוברפסט הגרמני. השנה, אגב, זה לא מדוייק. שבוע הבא יש פסטיבל בירות חורפיות בנינקאסי שאמור לחמם את החורף. כולם מתבקשים להגיע.


בפעם הבאה

קודם כל, יהיה פוסט קצר יותר. אם אספיק, אני אכתוב על "המנזר" כפי שהבטחתי פה. אם לא, יהיו רשמים מהפסטיבל בנינקאסי שהוזכר לעיל.

If they tell you to watch your drinking,

you should find a bar with a mirror.

רז.

התחלה חדשה

ערב טוב לכולם.

למי שלא מכיר אותי, שמי רז ואני כותב בבלוג "העולם על-פי רזי", בלוג על הכל ועל כלום בו אני חולק הגיגים, ביקורות טלוויזיה ומוזיקה, דעות פוליטיות, חוויות שאני עובר ולא מעט שטויות. לא מזמן שבתי לכתוב בו, תוך שאני כובל את עצמי לפורמט טיפה יותר מינימליסטי בו אני כותב על נושא אחד כל פעם והדבר הותיר לי פתח לדברים מסוג הבלוג הזה.

על אף חמתו של מאמן הכושר האישי שלי, אני אוהב בירה. בירה זה כיף וטעים ונחמד ושמח. אלכוהול בכלליות, אבל בירה במיוחד. יש לי אוסף קטן ונחמד של דברי בירה, אני פוקד כל פסטיבל בירה שאני יכול ובתקופה בה היה איכפת לי פחות מהבריאות שלי הייתי שותה כליטר בירה ביום בממוצע (אל תדאגו, לא הייתי שותה כל יום אלא מרכז את זה בסוף שבוע) (אחרי שכתבתי את ההבהרה הזאת זה נשמע אפילו רע יותר). היה לי קשה להיכנס לזה עמוק מדי בבלוג שלי כי לא רציתי שיהפוך לבלוג נישה, אז מיעטתי בקטעים שעסקו באלכוהול או בביקורות פאבים באופן אקסקלוסיבי. עכשיו כשאני כותב בבלוג כל פעם על נושא אחד (במקום שלושה בפורמט הקודם), נראה שיש יותר מקום גם לזה, אבל זה עדיין מותיר בי חוסר. אני מרגיש שאני יכול להקדיש לנושא הזה יותר מפוסט מזדמן בלי שזה יתיש אותי. זה אולי הנושא האחד שלא איכפת לי לכתוב עליו באופן נישתי.

אז אני עושה שינוי ופותח את הבלוג הזה בו אני אדבר על בירה ופאבים (וקצת אלכוהול בכלליות). שום דבר רע לא יכול לצאת מזה. יהיו שיגידו שלכתוב בבלוג בירה הוא מתכון בדוק לזה שיום יבוא ומישהו יזמין אותך לבירה חינם. אומר מראש שאינני מומחה. לא למדתי את הנושא מעבר לשיטוטי רשת כאלה או אחרים וניסויים שפלים שערכתי על עצמי. מעולם לא בישלתי בירה (דבר שאני מקווה שאוכל לשנות בפעם הבאה שאעבור דירה), מעולם לא ניהלתי פאב ואפילו לא נכחתי באף סדנה חינמית לטעימת יין. המנדט שאני מעניק לעצמי לכתוב בנושא הוא רק מנקודת מבט של מתבונן ואוהד נלהב.

אתם מוזמנים לקרוא פוסטים שלי מהעפ"ר בנושא אלכוהול. אלו לא כולם אבל זה די מפרך לעבור על כל הבלוג ולדוג אותם. אני מבטיח לכם שיום יבוא ואעשה זאת. הפוסט האהוב עלי בנושא הוא פוסט מיוחד בו סיכמתי התערבות עם צמד ידידות שלי במסגרתה התנזרתי מאלכוהול במשך חודש.

מקווה שאני אצליח להתמיד. גג, אני אכשל והבלוג הזה פשוט יעלם.

אז לחיים,

רז.