בירה והעיר הגדולה - רשמים מ-Beers 2012

ערב טוב לכולם.

שבוע שעבר פקדתי את תערוכת Beers 2012, שהתקיימה בהיכל נוקיה. זו השנה השניה שמתקיימת התערוכה וגם השנה המארגנים מקיימים את ההבטחה ומביאים לנו את אירוע הבירה הגדול ביותר בישראל. סדר גודל של היכל נוקיה. אצהיר לפני שאמשיך שמאוד נהניתי, אבל גם יש טיפה ביקורת.

הלכתי לשם עם ערימת חברים מוצלחת של חובבי בירה. אני הגעתי במעוד מועד לת"א לצורך סידורים. קבעתי איתם בכניסה להיכל ב-15:30 ואיימתי שמי שמאחר אני חותך לו את הביצים כדי שיגיעו לכל המאוחר עד 16:00, שעת תחילת הפסטיבל. אחרי שהם הגיעו ב-16:30, חילקתי להם שוברי ההנחה (כי סחבק מקומבן) (הערה: סחבק לא מקומבן בשיט; שוברי ההנחה הללו החלו לצוף ברשת כחודש לפני הפסטיבל) ונכנסנו להתפלצן על בירה. לא יצא לי לטעום הכל או לחוות הכל. מחד היו שם כל מיני הרצאות ודברים כאלה שלא ממש משכו אותי, ומאידך היו שם את חברי שמשכו אותי לטעום מזה ומזה ואת זה נטעם אחר-כך ובוא נאכל קודם משהו. על כן אוכל לספר לכם רק על נקודת המבט שלי. סליחה.

אז מה היה לנו שם?

יצרניות גדולות - זה לא פסטיבל בירה גדול בלי היצרניות הגדולות. במחשבה שניה, הם לעיתים מגיעות גם לפסטיבלים בסדר גודל הרבה יותר קטן מזה והרבה פעמים זה חבל. לדעתי, אין ממש מקום למותגים הלעוסים שמוגשים ונמכרים כברירת מחדל בכל מקום לצד מותגים שהסבירות שיצא לך להיתקל בהם (להבדיל מלמצוא לאחר חיפוש) היא קטנה. "טמפו" פחות או יותר הבינו את זה, "מבשלות בירה בינלאומיות" (קרלסברג) ממש לא. "טמפו" בחרו להביא צמד דוכנים שמייצגים את המותגים היותר מתקדמים שלהם, "גולדסטאר Black Roast" (שמתומחרת הרבה יותר מדי גבוה בסופרים) ו"אביר" (שאני לא מחבב במיוחד, אבל זה רק אני). "קרלסברג", לעומתם, הביאו את כל הארסנל, את רובו הם מיבאים מהמפעל באשקלון וחלקו אשכרה מגיע מחו"ל (!). כל דוכניהם נותרו די ריקים כל פעם שהסתכלתי, אבל יכול להיות שאני טועה (אלכוהול, אחרי הכל).

ההפתעה בקרבת הקטגוריה הזאת באה מכיוון מגוון מבשלות קטנות שהתנהגו כגדולות ותפסו הרבה תשומת לב. "Jem's" כיכבו עם שיתוף הפעולה שלהם עם בלייזר, בחור ובחורה בלבוש מגוחך ודוכן מסוגנן. עוד בלטו בדוכן מסוגנן היו "מלכה" (שחתמו לא מזמן על הסכם הפצה עם "הכרם"), "מבשלת הגולן" (שבבעלותה צמד פאבים וגם אפשר כבר למצוא בכל מיני סופרים) ועוד. כמות הכסף שהמבשלות הקטנות משקיעות בנראות הזאת מסמל את גדילת תקציב השיווק שלהם, שהיא מגמה מאוד חיובית בעיני. אפשר רק לקוות שזה יגרום להן להיות נגישות יותר ושנתחיל לראות כמה שיותר מהן בסופרים בקרוב.

יצרניות קטנות - מבחינתי, זהו החלק המרכזי של כל תערוכה. כאמור, ליצרניות הגדולות אני לא מתקרב ואת מרכולתם של מרבית היבואנים יוצא לי לטעום בלא מעט מקומות. אני בא לפסטיבלים בשבילן, ובפסטיבל זה הן לחלוטין לא איכזבו. מגדולות ועד פיצפוניות, כולן סיפקו את הסחורה. הגיוון האדיר שיש אצלנו בשוק הזה באמת מרגש. אפשר לראות מבשלות טיפה יותר גדולות כמו ״Pavo", שמבצעת מצויין סגנונות קלאסיים והופיעה לראשונה בפסטיבל הקודם, לצד "Gopher's", שלא מפחדת לעשות בירות מיוחדות כמו בירה בטעם נקניק (Klobaska) ומייצרת כמויות מאוד קטנות מדי שנה במהלך כל שנות פעילותה.

יבואנים -  נישה קצת פחות מעניינת למבקר שמכוון את עצמו למבשלות הבוטיק, אבל תמיד נחמד להתעדכן גם בנושא הזה. אצל היבואנים הקשת היא באמת רחבה. מיבואנים קטנים לגדולים; מבירות זבל לבירות יוקרה. אני לא אדם גמיש, אבל יהיה לי קשה יותר להסתכל לקיבה שלי בעיניים אם אשקה אותה בבירה לא איכותית. דגמתי מהנישה הזאת רק קצת מהבירות האיכותיות יותר (שלוק "Hobgoblin", טיפה "Kasteel Rouge" ועוד איזו בירה שאני לא זוכר מחברים) וזהו. בלטו לחיוב "נורמן פרימיום" שבאו עם ארסנל גדול וחנות בקבוקים במחירים מאוד אטרקטיביים עם בחור שהפגין ידע מצויין (עוד על הקניות בהמשך).

בדיעבד, זו הייתה קצת פלצנות יתר מבחינתי כיוון שהיו יבואנים שנמנעתי מהם פשוט כי לא הכרתי את התוצרת שלהם או שסתם פספסתי אותם. הפיספוסים הגדולים שלי היו בירות הקריסמס של "Achouffe" שלא טרחתי לבדוק כי אני מכיר את כל התוצרת האחרת שלהם (הו, איזו טעות), ו-"Westmalle", בירה שלא יצא לי להתקל בה מאז הטיול שלי בבלגיה, שפשוט לא ראיתי. נו שויין, זה לא כאילו המבשלות בנות מאות השנים הללו הולכות לאנשהו...

בירות חורף - ועוד שלל בירות שהוצגו בפסטיבל לראשונה ע"י מבשלות הבוטיק. לא יצא לי לטעום את כולן (וחבל), אבל אלו שטעמתי היו מצוינות:

• "פאבו טריפל" הביאה איתה טעמים חזקים וטובים מאוד. היא הזכירה לי את ההשראות הבלגיות שלה.
• "שפירא Jack's winter ale" הייתה טעימה ומיוחדת. יכול להיות שאני לא אנין מספיק בשביל להרגיש ששבבי העץ איתם יושנה הבירה הושרו בג'ק דניאלס, אבל יכול להיות שזה מה שגרם למכלול להיות טעים.
• "העץ הבודד רימון ותמר" הייתה נחמדה מאוד. וגם אלו שמזגו אותה.
• "Gopher's Black Friday" שמשום מה נשמרה בסוד. כאמור, גופר'ס יודעים להפתיע עם הבירות שלהם והבירה הזאת, שאוכל לתאר אותה רק בתור בירה בטעמי קפה עם חווייג', לא איכזבה.
• "גליל Pumpkin Ale" הייתה גולת הכותרת האישית שלי בכל הפסטיבל. מדובר על אייל מתובל שהותסס משעורה ודלעת. היא הייתה כ"כ מוצלחת שאצתי לקנות ממנה הביתה מיד אחרי הלגימה הראשונה. הייתי אומר לכם לעזוב את מה שאתם עושים וללכת לחפש אותה אבל כנראה שתתקשו...
• "טורא סיידר" שהיה מהסיידרים היותר מוצלחים שהיו בתערוכה. במקרה הזה רכשתי ממנו רק אחרי שסיימתי את הכוס.
• "Keller" שהיא בירת יינים (אנא עארף) שההכנסות ממכירתה הלכו למרכז "נא לגעת", במה לחירשים-עיוורים. הבירה עצמה והמטרה היו מצויינות. הייתי ממליץ לכם לחפש את הבירה הזאת אך היא יוצרה בכמות מאוד קטנה ונמכרת רק במסעדות נבחרות.

יצאתי עם תחושה קלה של החמצה כיוון שלא יצא לי לבקר בכל הדוכנים ולטעום את כל הבירות הייחודיות. שני הפיספוסים העיקריים שלי היו "מלכה חיטה" ו"אלכסנדר Black" שהושקו בפסטיבל הזה ואני מאוד אוהב את כל שאר התוצרת של מבשלותיהן. הן עומדות בגאווה לצד מבשלות שלמות שפספסתי וחבל לי. תמיד יש את הפסטיבל הבא.

שופינגזזזזזז - אהמ... קניות (ועלויות באופן כללי). מיותר לציין שכאירוע רחב היקף, הפסטיבל מגיע מלווה בהוצאות אסטרונומיות ככל שאדם מתחבר אליו יותר. כמו שבחורות קונות יותר בחנויות בגדים מאשר מחוץ להן (אם זה הגיוני), כך גם אני בפסטיבלי בירה נוטה לאבד קצת את הראש. הפסטיבל הנוכחי היה שיא חדש מבחינתי. אני לא יודע בדיוק כמה כסף הוצאתי, אבל אני מעריך שטיפה פחות מ-500 ש"ח המתפלגים כך:

• כניסה - אומנם היה שובר הנחה, אבל הכניסה עדיין עלתה 30 ש"ח שזיכו ב-5 קופוני טעימה של 100 מ"ל כל אחד וכוס טעימות קטנה מזכוכית.
• קופוני טעימה נוספים - הממזרים הקטנים האלו נגמרים די מהר. בסך הכל קניתי 20 קופונים נוספים בשווי 100 ש"ח.
• בקבוקים הביתה - סך הכל קניתי 19 בקבוקי שליש (שמשקלם אומנם היה 13 ק"ג, אך הרגיש הרבה יותר). אני מעריך את העלות ב-12 ש"ח לבקבוק (שונה ממוצר למוצר) מה שמעמיד אותי על 238 ש"ח שקנו לי:

• שישיית סיידר טורא. (חדי העין ישימו לב שחסר בקבוק; תודה אבא)
• שלשיית פאמקין אייל של מבשלת הגליל.
• רביעייה של גופר'ס: קלובסקה, בלאק פריידי (שתיהן הוזכרו קודם), צ'ילי וויט (בירת חיטה עם צ'ילי) וסאני פריידי (אייל נחמד מאוד).
• שישיית בירות המיובאות ע"י נורמן פרימיום: ליפמנס קווה ברוט, ברוקלין איסט IPA, בלק צ'וקלט סטאוט (מי שדואג בנורמן להדפיס את התוויות בעברית צריך להפסיק עם זה), Winter Ale ו-2 Monster Ale. (מגיע בקרטון יפייפה של ה-Winter Ale)
• Intoxicase - רכשתי אייפון לאחרונה (סיפור לזמן אחר ומקום אחר), אז אם יש משהו שאני חייב זה מגן אחורי שהוא גם פותחן בירה. בתערוכה היה ניתן רק להזמין מראש אז הזמנתי את הדגם הפחות שאווה. נקווה שהוא יגיע בהקדם. זה עלה לי 99 ש"ח.
• נסעתי הלוך ושוב באוטובוס - זה עלה לי 13.20 ש"ח.

נקודות לשיפור - מאוד נהניתי. היה כיף גדול, אבל:

• צפיפות - ברחתי מהתערוכה ב-20:00 כיוון שהיה צפוף מדי. חברי רצו לברוח הרבה קודם מאותה הסיבה. שנה שעברה, כשהגעתי רק בסביבות השעה הזאת, הצפיפות הייתה החוויה הכי פרומיננטית בתערוכה. אני יכול להסיק משנה שעברה שהצפיפות גרמה גם השנה להתפרקות יסודות החברה והתורים היו בלתי נסבלים ובלתי חברותיים בעליל. אהיה קנטרני ואומר שקיים סיכון והייתה כאן עבירה על תקנה כזו או אחרת בנושא צפיפות והאזור בו נערך הפסטיבל (המסדרון העליון של היכל נוקיה המקשר בין היציעים) כנראה לא מיועד להכיל כמות כזאת של אנשים. המיקום הגיאוגרפי היה מצויין וברור שבינואר אי אפשר לערוך תערוכה בחוץ, אבל החלל היה לחלוטין לא מתאים. ייתכן שאפשר גם לפתור את זה ע"י הוספת עוד יום או הגבלת כמות האנשים. מה שבטוח הוא שמהקלסטרופוביה צומח טעם מעט חמוץ...
• בירות יקרות - פה ושם היו כמה מבשלות שגבו עבור בירות מסויימות צמד קופונים עבור טעימה במקום אחד. חוץ מהמקרה של "Keller", בו ההכנסות הלכו לצדקה וע"פ מחיר הבקבוק (140) היא הייתה בשווי של כ-20 ש"ח ל-100 מ"ל, זה הרגיש לא מוצדק. לעיתים הייתה לי החוצפה לשאול למה והתשובה הייתה זהה תמיד - "עולה טיפה יותר כסף לייצר את הבירה הזאת". יש לי רק B.Sc בהנדסה מאוניברסיטה, אבל אני די בטוח שקופון נוסף זה לא "קצת יותר", אלא יותר לכיוון ה"פי שתיים". זה לא שאני לא מוכן לכבד את זה שיש בירות שהן יותר יקרות, אבל יותר קל לי לקבל אמירה של "אני לא הולך למזוג לך עד הקו כי זה טיפה יקר יותר" מאשר את עניין שני הקופונים. אבל יכול להיות שזה רק אני. אין לי פתרון לזה, אבל זה סתם עיצבן.
• חוסר מיתוג - יכול להיות שפספסתי משהו (אחרי הכל, היה מעורב אלכוהול בכל העניין) אבל פרט למוסף הבלייזר הנחמד שחולק, לא היו יותר מדי "מזכרות" מהתערוכה. היחידה שיש לי, פרט למוסף, הוא הבקבוק של ה-Pumpkin Ale שתוויתו מכילה את לוגו התערוכה ולמזלי אני שומר בקבוקים עם תוויות ייחודיות. יש פה פספוס רציני, כי הרי חולקה כוס זכוכית לכל מבקר שהיה ניתן להדפיס עליה לוגו והיה דוכן שמכר שלל שטויות בו היה ניתן למכור שטויות ממותגות. עוד רעיון נחמד היה להציף את המקום בתחתיות בירה ממותגות. אני לא אידיוט; ברור לי שזה עולה כסף, אבל זה היה יכול להיות נחמד. מזכרות כאלו סוחבות איתן רק את הזכרונות הטובים והם מעין שיווק קל לתערוכה של שנה הבאה.

ו... זה כל מה שהיה שם.

התערוכה, עבור מי שנהנה מפסטיבלי בירה, היא נווה מדבר מבודד יחסית בשנה. רוב הפסטיבלים קורים בקיץ (כי בחוץ זה  יותר כיף) כאשר הראשונים מופיעים בסביבות יוני לכבוד האביב והאחרונים מגיעים באוקטובר כחלק מהתקנאות באוקטוברפסט הגרמני. השנה, אגב, זה לא מדוייק. שבוע הבא יש פסטיבל בירות חורפיות בנינקאסי שאמור לחמם את החורף. כולם מתבקשים להגיע.


בפעם הבאה

קודם כל, יהיה פוסט קצר יותר. אם אספיק, אני אכתוב על "המנזר" כפי שהבטחתי פה. אם לא, יהיו רשמים מהפסטיבל בנינקאסי שהוזכר לעיל.

If they tell you to watch your drinking,

you should find a bar with a mirror.

רז.