פסטיבל בירה בזמן אמיתי

ערב טוב לכולם.

פעם ראשונה ששמעתי על הפסטיבל הזה הייתה כמה שבועות קודם לכן כששאלתי את מוח הכוורת בפייסבוק אם יש איזשהו מידע לגבי קיומו של פסטיבל הבירה במעברות השנה. הפסטיבל היה אחד מאירוע הבירה החביבים עלי בשנה; הוא היה בחוץ, היו שנים שהיו בו הופעות, הוא היה עמוס באנשים והיו בו הרבה מאוד בירות מאת שלל סוגי מבשלות ויבואנים. זה היה סוג של Beers מוקטן אך פחות קלסטרופובי. מהר מאוד התברר כי פסטיבל במעברות לא יהיה השנה, אך פסטיבל דומה באופיו תוכנן לסוף מאי במתחם זמן אמיתי (לא בחום!). יופי טופי. אם יש משהו שהכבד והדיאטה שלי צריכים זה פסטיבל בירה בעיצומה של עונת ימי הסטודנט.

עם הופיעו לראשונה של החומר הפרסומי התחילו להתגלות שלל פרטים. הפסטיבל הוא השלישי במספרו, שזה מוזר. הוא אורגן בשיתוף פעולה בין זמן אמיתי ל-Beer&Beyond, מיזם הבירה של שחר הרץ, אחד מאוישות הסצינה הביראית (שעזב את הארץ מאז). והכי חשוב, הוא יתקיים במקום ובזמן שיאפשר לי להגיע אליו ולחזור ממנו בתחבורה ציבורית. לאט לאט גם החלו להיחשף המבשלות המשתתפות ושמחתי לראות שמות שלא יצא לי להיתקל בהם עדיין.

איני יודע אם מדובר בפאשלה או בהגזמה שיווקית, אך הובטחו 100 בירות שונות (כמו בפסטיבל מעברות האחרון, אגב) שבסופו של דבר לא היו. חוץ ממבשלות בוטיק הגיע יבואן אחד (זאטק) וכל שאר הבירות המיובאות הגיעו (אאל״ט) ממחסן הבירות של ביר אנד ביונד לצורך חיסולן עקב סגירת החנות. מצד אחד, זה גרם לכך שלא יצאתי באיזושהי תחושת פספוס על הבירות שלא שתיתי. מצד שני, היה פחות מבחר ממה שציפיתי.

השתדלנו להגיע מוקדם, אך כידוע במקרים כאלה זה לא תמיד קורה (או תמיד לא קורה). מצאנו את המקום די בקלות ואז נזכרתי שזו לא הפעם הראשונה שאני מגיע לאזור. שילמנו 30 בכניסה וקיבלנו כוס ממותגת. הטעימות בפנים היו במזומן ולא בקופונים שזה... בסדר כי לכולם היה עודף להחזיר ודאגתי להגיע עם מזומן.

אה, היו גם בירות:

• יצא לי בפסטיבל להיתקל לראשונה במבשלת ״מאיבירוביץ׳״, שלה יש בירות משמעותית יותר טובות מהשם שלה. טעמתי את ה-IPA שלהם שהציג טעם מאוד מאוזן בין המרירות והפירותיות של הז׳אנר. טעמתי גם את הסטאוט שהיה, כצפוי מסטאוט, בעל טעם קלוי ומריר אך עם גוף מלא יחסית שהפך אותו לדי מעניין.
• את "הדובים" לא יוצא לי לפגוש כמעט, אך לשמוע עליהם יוצא לי הרבה. בעמדה שלהם יצא לי לטעום את האינדירה, IPA מאוד טעים שהטענה היחידה שלי כלפיו היא שלא היה בו הרבה יותר מעבר למרירות, ובעמדת המיובאות היה את הדוקטור שלהם, APA שיותר חיבבתי כיוון שהיה בו ספקטרום טעמים יותר מעניין.
• עוד שחקן חדש ומעניין שנכח היה בירלה שבאו עם מגוון בירות לא קטן. מכל הקולקציה חיבבתי את ה- IPA שלהם ששם יותר דגש על הצד הפירותי של הז׳אנר.
• "לפינג בודהה" (שאני מבליח אותם כאן למשפט אחד בלבד) הביאו את ה-Blackberry Summer Ale, פייל אייל מוצלחת, קיצית ומרעננת המתובלת בפטל שחור.
• בנימת הבירות המרעננות המתובלות, אזכיר את ה- Gopher's Scottish ale שהיא אומנם לא חדשה, אבל יום קודם חלקתי אותה עם חברים ביום הסטודנט של ת״א שאמרו שהיא ״הבירה הטובה ביותר שאי פעם טעמו״. כל הכבוד.
• בגזרת המיובאות הייתה אכזבה כללית (או לפחות חוסר בהפתעות חיוביות). היבואן היחיד שהגיע היה Žatec, אז ניסיתי רק כדי להיות בטוח את Celia, הבירה נטולת הגלוטן של המבשלה, וכן, זה לא משהו (אני מניח שאם הייתי חולה צליאק לא הייתי כזה בררן, אבל אני לא אז אני כן). ציפיתי בכיליון עיניים לסיידר פירות היער של מאגנרס אבל כבר אחרי הלגימה הראשונה נזכרתי שזה מאגנרס ולכן לא הופתעתי מהטעם האנמי והמלאכותי. אני זוכר את Florreffe לרעה, אז אני לא מבין למה טעמתי את הפרימה מיור שלא הייתה טעימה במיוחד.

אם לסכם, היה אחלה. יוזמה ברוכה ומצויינת שמישהו צריך להמשיך בצורה כזו או אחרת. כרגע הפסטיבל הקרוב שאני יודע עליו הוא פסטיבל הבירה בירושלים שבסוף אוגוסט. מצד אחד, אשמח אם מישהו יודיע לי על פסטיבלים שיבואו לפני זה; מצד שני אני נוסע לטיול של 5 שבועות במערב אירופה כך שלא בדיוק חסרים לי מקורות להתנסויות בירה חדשות, אבל זה סיפור (או סיפורים) לזמן אחר.


בפעם הבאה

ביקורת קצרה על צמד פאבים בעלי אופי מעט רוסי בראשל״צ או ביקורת על ה"קוקה" האגדי בב"ש.מה שיבוא לי קודם.

Beer: So much more than just a breakfast drink.

(Whitstran Brewery sign)

רז.

טעימה משריגים

ערב טוב לכולם.

ביום בהיר אחד הופיע ב"גרופון" מבצע על סיור במבשלת שריגים. משום מה לא שמעתי עליו באופן ישיר מהאתר, למרות שהם כן יודעים לחפור במייל, אלא דרך איזה שיתוף בפייסבוק. המבצע היה סיור ליחיד ב-35₪ ולזוג ב-65₪ במקום 70 ו-140 בהתאמה. למזלי, באותו יום נפגשתי עם באבא, שהוא אדם שיעילות התקשורת עימו בכל מדיום זהה להתכתבות באמצעות יוני דואר, אז מצאתי שותף למסע דרומה. הזמנו, תיאמנו, וכמה יוני דואר אחרי זה, היה לנו מקום בסיור של בוקר שישי חם במיוחד.

לקח לנו קצת זמן להגיע ואז קצת זמן למצוא את המקום, אבל בסוף הגענו למרכז המסחרי של הישוב הקהילתי שריגים, בו ממוקמת המבשלה. ישבנו וחיכינו רצת זמן שהסיור יתחיל תוך שאנו מנשנשים בייגלה ושותים טעימה על חשבון הבית. אחרי עיכוב קל, התחלנו בסיור. ״סיור״ מילה טיפה מפוצצת לאור סדר הגודל של המקום (חדר קבלה דמוי פאב וחדר דודים), אבל נזרום.

הסיור התחיל בסיפורים על הרקע של המבשלה והמבשלנים. סיפור על הייטקיסטים שגילו את עולם הבירה בסיבוביהם בחו״ל והחליטו כל אחד בנפרד להקים מבשלה (אחד את ״מבשלת רונן״ והאחד את ״מבשלת עמק האלה״; המדריך היה עופר רונן מהראשונה). אחרי כמה קובים של בירה ופרסים בתחרויות שונות, החליטו לאחד כוחות ולהקים את המבשלה המשותפת ואת מרכז המבקרים. שריגים, אגב, ממוקמת במעוצה האזורית מטה יהודה, המקיימת מדי שנה פסטיבל בירה כפרית המארח את מבשלות האזור (שאני מפספס מדי שנה עקב קשיים לוגיסטיים). כשאני כותב את זה ככה זה נשמע קצת יבש, אבל זה החלק הכי מעניין של הסיור שלא כולל בירה בפה של המסיירים.

אח״כ המשכנו למבשלה עצמה, חדר הדודים והמיכלים. זה קטע נחמד והכל, אבל הוא לא באמת שונה ממבשלה למבשלה. ראיתי 2 מבשלות בחו״ל, הייתי במוזיאון הבירה הלאומי של הולנד, עשיתי קורס בבירדי (מתישהו אני עוד אפרט עליו או לפחות על תוצאותיו) וראיתי את הפרק ההוא ב״תעשיות על״ של נשיונל ג׳יאוגרפיק שעסק במפעל של הייניקן; אני יודע איך עושים בירה. יש מבשלות שהתהליך שלהם ייחודי, אבל שריגים היא לא אחת מהן. מי שהיה במבשלה כלשהי ותהליך בישול הבירה לא מרתק אותו במיוחד ברמה הנדסית או ביצועית כזו או אחרת, עשוי קצת להשתעמם. טעמנו קצת לתת, הרחנו קצת כשות והתפעלו מביעבוע מים בשסתום חד-כיווני. כמה נפנופי ידיים על משאבות ודודים, וזהו. טעימה מבירה שנמצאת באמצע התהליך הייתה משדרגת את החוויה פלאים. זה לא שזה היה משמים, אבל זה היה קצת anticlimactic.

עופר אמר משהו בסגנון של ״שנשתה משהו?״ ואנחנו זרמנו ברצון. למבשלה יש שבעה סוגים שונים: 4 קלאסיים שירשה מ״עמק האלה״ ו-3 אוונגרדיים שירשה מ״רונן״. ניתנה לנו טעימונת מכל סוג מלווה בהסבר, ולסיום נמזג לנו חצי לבחירתנו מלווה בנאצ׳וס. למרות שהסגנונות הקלאסיים מבוצעים טוב מאוד, יותר התחברתי לסדרה האוונגרדית. שלל סופרלטיבים אתם מוזמנים לקרוא בעמוד הרלוונטי באתר האינטרנט של המבשלה. באמת שכל הבירות טובות. לחצי מהחבית בחרתי את ״ההודית המכוערת״, ממנה גם יש לי בקבוק בבית מהזדמנות קודמת. קניתי הביתה גם שישייה ב-70₪ שכללה 2 ״החיטה המחוצפת״ (חיטה כהה עם טעם מאוד מיוחד), 2 בלונד אנגלית (Pale Ale מאוד רענן) ו-2 טריפל בלגית (שהייתה כשמה). הנאצ׳וס היו לא מיוחדים בעליל (דוריטוס עם הרוטב הזה של דוריטוס), אבל לא באתי עם יותר מדי ציפיות לאלו.

אם להעביר איזושהי ביקורת על הסיור, אתחיל בזה שכוסיות הטעימה היו קטנות מדי. אני מבין שלתת טעימה של 100 מ״ל כמו בפסטיבלים מ-7 בירות ואז למזוג חצי ליטר זה גם יקר וגם מציב את המסייר המזדמן בצד המביך של מדד כמות בירה הנצרכת לפני רדת החמה (ועבור מסויימים, כמות בירה הנצרכת בבת אחת), אבל טעימות של חצי כוס שוט (כ-25 מ״ל) הן לא יעילות במיוחד. ייתכן וראוי להגדיל אותן על חשבון הפיכת הכוס בסוף לשליש או להגדיל אותן הרבה על חשבון הכוס בכללותה.

יש גם משהו שמטריד אותי בקשר לעלות הכללית. לנו כל העסק השתלם מאוד, כי בזכות הגרופון שילמנו רק 65₪ עבור סיור, טעימות, חצי מהחבית ונאצ׳וס לשנינו. אבל המחיר המקורי שהיה רשום באתר, 70 לראש, הוא לא משתלם בעליל והוא מוגזם אפילו במונחי פאב תל-אביבי. ייתכן שהמחיר המלא שהיה רשום באתר הוא סוג של שטיק שיווקי, אבל אם לא אז מדובר על מחיר גבוה, בייחוד לאור העובדה שאף מבקר לא נותר אדיש ורכש מתוצרת המבשלה בסיום הסיור. ייתכן שכאשר יחלוף צונאמי רוכשי הגרופון יהיה ראוי לשקול שנית את מחיר הסיור ואת תמורתו. חבל שהמחיר יהיה מה שימנע מאנשים לבוא.

בשורה התחתונה, היה ממש כיף, מעניין וטעים. אני ממליץ לכל מי שעשוי להתעניין ללכת על זה.

מבשלת שריגים, מרכז מסחרי שריגים. (אתר)


בפעם הבאה

כנראה שאני אעשה פוסט Back to Back ואכתוב עוד כמה ימים על פסטיבל הבירה שהיה בזמן אמיתי לפני שבועיים.

Sometimes when I reflect back on all the beer I drink I feel ashamed. Then I look into the glass and think about the workers in the brewery and all of their hopes and dreams. If I didn't drink this beer, they might be out of work and their dreams would be shattered. Then I say to myself, "It is better that I drink this beer and let their dreams come true than be selfish and worry about my liver." (Jack Handy)

רז.