ערב טוב לכולם.
לקח לנו קצת זמן להגיע ואז קצת זמן למצוא את המקום, אבל בסוף הגענו למרכז המסחרי של הישוב הקהילתי שריגים, בו ממוקמת המבשלה. ישבנו וחיכינו רצת זמן שהסיור יתחיל תוך שאנו מנשנשים בייגלה ושותים טעימה על חשבון הבית. אחרי עיכוב קל, התחלנו בסיור. ״סיור״ מילה טיפה מפוצצת לאור סדר הגודל של המקום (חדר קבלה דמוי פאב וחדר דודים), אבל נזרום.
הסיור התחיל בסיפורים על הרקע של המבשלה והמבשלנים. סיפור על הייטקיסטים שגילו את עולם הבירה בסיבוביהם בחו״ל והחליטו כל אחד בנפרד להקים מבשלה (אחד את ״מבשלת רונן״ והאחד את ״מבשלת עמק האלה״; המדריך היה עופר רונן מהראשונה). אחרי כמה קובים של בירה ופרסים בתחרויות שונות, החליטו לאחד כוחות ולהקים את המבשלה המשותפת ואת מרכז המבקרים. שריגים, אגב, ממוקמת במעוצה האזורית מטה יהודה, המקיימת מדי שנה פסטיבל בירה כפרית המארח את מבשלות האזור (שאני מפספס מדי שנה עקב קשיים לוגיסטיים). כשאני כותב את זה ככה זה נשמע קצת יבש, אבל זה החלק הכי מעניין של הסיור שלא כולל בירה בפה של המסיירים.
אח״כ המשכנו למבשלה עצמה, חדר הדודים והמיכלים. זה קטע נחמד והכל, אבל הוא לא באמת שונה ממבשלה למבשלה. ראיתי 2 מבשלות בחו״ל, הייתי במוזיאון הבירה הלאומי של הולנד, עשיתי קורס בבירדי (מתישהו אני עוד אפרט עליו או לפחות על תוצאותיו) וראיתי את הפרק ההוא ב״תעשיות על״ של נשיונל ג׳יאוגרפיק שעסק במפעל של הייניקן; אני יודע איך עושים בירה. יש מבשלות שהתהליך שלהם ייחודי, אבל שריגים היא לא אחת מהן. מי שהיה במבשלה כלשהי ותהליך בישול הבירה לא מרתק אותו במיוחד ברמה הנדסית או ביצועית כזו או אחרת, עשוי קצת להשתעמם. טעמנו קצת לתת, הרחנו קצת כשות והתפעלו מביעבוע מים בשסתום חד-כיווני. כמה נפנופי ידיים על משאבות ודודים, וזהו. טעימה מבירה שנמצאת באמצע התהליך הייתה משדרגת את החוויה פלאים. זה לא שזה היה משמים, אבל זה היה קצת anticlimactic.
אם להעביר איזושהי ביקורת על הסיור, אתחיל בזה שכוסיות הטעימה היו קטנות מדי. אני מבין שלתת טעימה של 100 מ״ל כמו בפסטיבלים מ-7 בירות ואז למזוג חצי ליטר זה גם יקר וגם מציב את המסייר המזדמן בצד המביך של מדד כמות בירה הנצרכת לפני רדת החמה (ועבור מסויימים, כמות בירה הנצרכת בבת אחת), אבל טעימות של חצי כוס שוט (כ-25 מ״ל) הן לא יעילות במיוחד. ייתכן וראוי להגדיל אותן על חשבון הפיכת הכוס בסוף לשליש או להגדיל אותן הרבה על חשבון הכוס בכללותה.
יש גם משהו שמטריד אותי בקשר לעלות הכללית. לנו כל העסק השתלם מאוד, כי בזכות הגרופון שילמנו רק 65₪ עבור סיור, טעימות, חצי מהחבית ונאצ׳וס לשנינו. אבל המחיר המקורי שהיה רשום באתר, 70 לראש, הוא לא משתלם בעליל והוא מוגזם אפילו במונחי פאב תל-אביבי. ייתכן שהמחיר המלא שהיה רשום באתר הוא סוג של שטיק שיווקי, אבל אם לא אז מדובר על מחיר גבוה, בייחוד לאור העובדה שאף מבקר לא נותר אדיש ורכש מתוצרת המבשלה בסיום הסיור. ייתכן שכאשר יחלוף צונאמי רוכשי הגרופון יהיה ראוי לשקול שנית את מחיר הסיור ואת תמורתו. חבל שהמחיר יהיה מה שימנע מאנשים לבוא.
בשורה התחתונה, היה ממש כיף, מעניין וטעים. אני ממליץ לכל מי שעשוי להתעניין ללכת על זה.
מבשלת שריגים, מרכז מסחרי שריגים. (אתר)
בפעם הבאה
כנראה שאני אעשה פוסט Back to Back ואכתוב עוד כמה ימים על פסטיבל הבירה שהיה בזמן אמיתי לפני שבועיים.
Sometimes when I reflect back on all the beer I drink I feel ashamed. Then I look into the glass and think about the workers in the brewery and all of their hopes and dreams. If I didn't drink this beer, they might be out of work and their dreams would be shattered. Then I say to myself, "It is better that I drink this beer and let their dreams come true than be selfish and worry about my liver." (Jack Handy)
רז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה