מלחמת העולמות

ערב טוב לכולם.

מאז ומתמיד התחלק העולם לשתי אסכולות שונות. טוב, לא כל העולם, אלא רק ישראל, או יותר נכון שותי הבירה בה. אם לדייק, ישנו גם צד של אנשים שכלל לא לוקח חלק במאבק הזה. ואם ממש לדייק, המאבק לא מתקיים "מאז ומעולם" אלא רק בשנים האחרונות. אני מדבר כמובן על קרב הענקים על הבירה של הגבר הישראלי. הקרב בין גינס לגולדסטאר. לא חסרות בירות בעולם, אפילו לא חסרות בירות המשווקות באופן כ"כ נרחב ובכל זאת אין קרב יותר ברור מזה. זה לא כאילו שותה קרלסברג ילך ויתנצח עם שותה הייניקן...

אז מי הם המתחרים שלנו? בפינה הימנית יש לנו את הלאגר הכהה בסגנון הצ'כי "גולדסטאר" (או לפחות כך נטען על התווית, למרות שהיא לא מי יודע מה כהה ואני לא מצליח לחשוב על צ'כי שמזכירה לי אותה). גולדסטאר מיוצרת טיפה יותר משישים שנה בנתניה והיא משווקת בהיקף כזה שיחד עם שאר הבירות המשווקות ע"י טמפו המייצרת אותה, הפכה אותה למונופול בתחום הבירות בישראל. בפינה השמאלית יש לנו את הטוענת לכתר, הסטאוט "גינס". גינס מיוצרת טיפה יותר מ-250 שנה ע"י מבשלת "סיינט ג'יימס גייט" מדבלין שבאירלנד בתאוריה, כאשר בפועל הגינס בפאבים שלנו מגיעה בדרך כלל מ"קרלסברג ישראל" באשקלון (יש פאבים ששמים ידיהם על חביות גינס מיובאות, ואין לי מושג מאיפה מגיעים הבקבוקים).

עוד, פה.

אומנם, כלכלית, גולדסטאר לוקחת בהליכה, אבל המלחמה פה היא על סטייל. הבירה שאדם מזמין בפאב עשוייה להיות סמל סטטוס. המפרסמים של שני המותגים עוסקים בזה שנים. מאז ומתמיד הפרסומות של גולדסטאר הופכות אותה לסמל של גבריות עם ערך מוסף של שוביניזם פרובוקטיבי. גינס תוקפת בנקודה הזאת באופן שונה. אומנם יש לה פרסומות המכוונות נטו לגברים (NSFW), אבל הדגש תמיד היה על האיכות והתחכום. אבל הציבור בישראל לא נוטה לראות את הפרסומות של גינס ומעמדה נבנה באופן פחות או יותר מחתרתי, כאילו "סוד למביני עניין", וכשאומרים "מביני עניין" בבירה מתכוונים לגברים (למרות שזה לא תמיד נכון).

כך, דרך הפרסום (והיעדרו), נוצרו שני אבי-טיפוסים: הגבר-גבר ששותה גולדסטאר והפלצן ששותה גינס. כיוון שהבירות מופצות ע"י שתי המתחרות הכי גדולות בשוק, אי אפשר למצוא את שתיהם מהחבית באותו הפאב. בהיעדר ברירה, מעקמים החובבים את אפם ומתפשרים על החלופה המקומית. שותה הגולדסטאר ישתה "טובורג" בפאב הנשלט ע"י קרלסברג ושותה הגינס ישתה "מרפי'ס" בפאב הנשלט ע"י טמפו. בחלק מהמקרים, החובב הקיצוני יעדיף להזמין את הבירה שלו בבקבוק (למרות שאני לא מבין למה); ראיתי את זה קורה יותר במקרה של גולדסטאר מאשר גינס, אבל יכול להיות ששם השיקול הוא יותר כלכלי כיוון שפאבים נוטים להפריז במחירי בקבוקים, על אחת כמה וכמה כשהם "שאווים".

אני בטוח שלכל אדם שיודע דבר או שניים על בירה יצא להסביר לאדם שלא מבין אפילו עד כדי כך, ש"כהה" אינה תכונה שמשפיעה על טעם באופן חד-מימדי. ואכן, גינס וגולדסטאר הן בירות מאוד שונות כשזה מגיע לטעם. מה שהופך אותן ליותר גבריות היא העובדה (או יותר נכון, הטענה) שהן מרות. גילוי נאות - אני חובב מושבע של גולדסטאר. מאז ומתמיד היא הייתה לי טעימה, על אף שהיא תעשייתית יחסית. חובבי הגינס יטענו בתשובה לאמירה שאינך חובב גינס כי "לא כולם יכולים להתמודד איתה", אבל זה גיבוב שטויות; היא דלה באלכוהול, בקלוריות ובעיקר בטעם. התשובה המתפלצנת האוטומטית לאמירה כזאת תמיד תהיה "כנראה שלא טעמת במקום בו מוזגים אותה טוב", וזה נכון שבמקומות שמוזגים אותה כמו שצריך הטעם יותר מורגש ויותר טוב, אבל סיומת האפר שלה עדיין שם וזה לא מוסיף לה שום אופי, לעניות דעתי. אני אוהב את החספוס והפשטות של גולדסטאר. היא נחמדה, מרעננת ומרוממת. מה שכן בכל סיטואציה בה ישנו פרס על כמות הגינס שנשתית ("יום ארתור" שזה משהו שגינס המציאו, יום פטריק הקדוש, הפעם ההיא שחילקו ב"ליאו בלומ'ס" טי-שירט לכל מי שהזמין 4 פיינטים וכו') היא תענוג לא קטן.

גינס היא, אגב, הסיבה שאני לא מחבב סטאוטים. כאשר אתה מתחנך על נרדפות בין גינס לסטאוט מנקודת מבטו של חובב גולדסטאר, אתה מפתח אנטי לכל הז'אנר. מאז שהתחלתי להכיר בירות מחוץ למיינסטרים, בין אם אלו בירות בוטיק ובין אם אלו בירות מיובאות ברמה טיפה יותר גבוהה ובהיקף ייצור קטן יותר, יצא לי להיות מופתע לא מעט פעמים מהפוטנציאל של הסטאוט. מה שכן, עצם הגילוי גרם לי להבין שצדקתי בקשר לסלידתי מסטאטים תעשייתיים כמו גינס ומרפי'ס, לפחות מנקודת הטעם האישי שלי, ולא היה מדובר בחוסר אנינות מצידי (כן כן; לא אני הבעיה).

כנראה שהיגיון פשוט לא יעבוד על אף אחד מהצדדים. המלחמה הזאת לעולם תתנהל. לפחות יש מקום בעולם לכולנו.


בפעם הבאה

כנראה, ביקורת על פאב ראשל"צי בשם "האידאה". הביקורת תהיה טיפה ברטרוספקטיבה, אלא אם אגרור בהצלחה אנשים לשם במהלך השבוע.

A fine beer may be judged with only one sip,

but it's better to be thoroughly sure.

(Czech Proverb)

רז.