לא כל הנוצץ זהב

ערב טוב לכולם.

אז מאירועי הפרק הקודם: אבא שלי פקד סניף של מגה ליד המשרד, שם ראה מבחר בירות בדוכן החיסולים נושאות תווית שלשונה ״50% הנחה״. הוא החליט בתבונה להביא צמד בקבוקים, Gordon Finest Gold ו-Gordon Finest Red שעלו לו 7 ו-7.5 ש״ח בהתאמה. אמרתי לו שחבל שלא התקשר להתייעץ, אבל דווקא במקרה הזה העקבה הייתה לטובה; כשחזרתי יום למחרת לנקות להם את המדפים התווסף סוג נוסף, Barbar Bok (״ברבר ווינטר״, כפי שהיא יותר מוכרת במחוזותינו) ב-7.5 ש״ח לבקבוק.

אני לא יודע עם היבואן של שלל המותגים הללו, ״גילס קפה״, מבסוט לחלוטין שהמוצר שלו משווק במחירי גולדסטאר, אבל הודות לקופאית האדיבה שעזרה לי לעקוף את הגבלת 6 המימושים לקניה יצאתי מהסופר עם 5 ליטר של בירות נחשבות (וחזקות) ובנזק של טיפה יותר מ-100 ש"ח. בזמן שחלף מאז, שתיתי אותם בשיתוף חברים שעזרו לי לגבש עליהם דעה נחרצת. אז, מה היה לנו?

הטובה - גורדון רד: לאגר מתקתק וטיפה פירותי שמזכיר טיפה דאבלים בלגיים אבל עדיין שומר על הקלילות הלאגרית שלו. היא אומנם חזקה (8.4%), אבל לא מרגישים בה כ"כ את האלכוהול. אין יותר מדי מה להגיד על הבירה הזאת. היא פשוטה קלילה וחביבה. היא טובה באופן מפתיע כשמשווים אותה ל...

הרעה - גורדן גולד: היא הייתה פשוט נוראית. חלקה אפילו נשפך בגועל. אריק, אחד מהחברים שעזר לי לשתות מהבירות, סיכם אותה ב"אני מרגיש כאילו ג**ו לי חומצה בתוך הפה". היא לחלוטין לא זכורה לי ככה מהחבית. לא שהיא כ"כ טובה גם כך, אבל לפחות היא לא נוראית. מסיבה אסטטית, להערכתי, הגולד משווקת בבקבוק ירוק (להבדיל מהרד המשווקת בבקבוק חום), וכל אחד יגיד לכם שבקבוק ירוק לא חוסם מספיק מהקרינה האולטרא-סגולה שגורמת לתגובה עם החומר שהכשות משאירה מאחוריה בבירה, וכתוצאה מכך להבאשתה. האשמה פה מתחלקת שווה בשווה בין היצרן (שקיבל את ההחלטה לשווק כך), היבואן (שייבא את הבקבוקים במקום את הפחיות) והסופר (ששם אותם בדוכן חשוף מדי כדי שיימשכו כמה שיותר קונים).

4 מתוך 5 הבקבוקים שרכשתי כנראה נהרסו באופן הזה והיה להם טעם של טובורג גרין עם תרכיז מתקתק, ריח בואשי וטעם לוואי מריר-מתקתק של לחם מתוק שנאפה בחירייה. הבקבוק הנותר היה יותר בכיוון של מכבי עם תרכיז. מדובר בלאגר חזק (10%) שהחוזק בלתי מורגש כמעט עקב המתיקות המשתלטת המונעת גם כל מובהקות של טעם בירתי. יחד עם הגיזוז העדין, מהחבית היא מרגישה קצת כמו מיץ. ואז, משום מקום (כלומר, מהסופר), הגיעה:

המפתיעה - ברבר ווינטר: למי שלא מכיר את ברבר, מדובר במותג המתגאה באיילים המתובלים בין השאר בדבש. כשאני אומר ״דבש״ אני מתכוון להמון דבש במקרה של הברבר הבהירה היותר מוכרת. להבדיל ממנה, הווינטר כמעט ולא מזכירה דבש עד לטעם הלוואי שמתמשך ומתמשך (כלומר, היא לא משחקת טוב עם כל דבר אחר שנכנס אחריה לפה). מדובר בבירה כהה, חזקה (8%), מתובלת, מעט מתקתקה ועם הרבה נוכחות. בהחלט בירה חורפית לתפארת. מומלצת גם למי שלא משתגע על הברבר הבהירה, כי, כאמור, ההבדל כביר.

בקיצור, גם בסופר יש לפעמים מציאות. אבל זכרו, לא כל הנוצץ זהב.

(הבנתם, הגורדון גולד הייתה לא משהו; אויש אני כזה מבריק לפעמים...)


בפעם הבאה

ביקורת על הדנסינג קאמל! בעיקר בגלל שהם הכניסו לפעולה את הבירה הקיצית שלהם "דיאבלו", בירת חיטה עם צ'ילי.

When you invite the whole world to your party, inevitably someone pees in the beer. (Xeni Jardin)

רז.