גיחה קטנה לזכרון

ערב טוב לכולם.

מעשה שהיה כך היה. ידידתי מיטל שבה לה מטיול ארוך במזרח הרחוק, ואין כמו לא לראות אחד את השני למשך כמה חודשים כתירוץ להיפגש. מיטל גרה בזכרון יעקב, כך שהיא השותפה לפשע האולטימטיבית לגרירה לפאב של Pavo שממוקם מאות מטרים ספורים מביתה (כמו כל המקומות בזיכרון ביחס לכל שאר המקומות בזיכרון). היו כמה קונפליקטים בלו"ז, אבל המזכירות הלא קיימות שלנו סידרו את העניין ואני יצאתי בספונטניות יחסית לנסיעה בת שעה צפונה. אבל כשהגענו, אויה! הפאב סגור ומסוגר! אומנם הגענו שעה לפני שעת הסגירה המצוינת באתר האינטרנט, כך שהישיבה לא הייתה פורה מדי גם ככה, אבל לא הייתה בפאב נפש חייה, כך שהם כנראה אספו את הפקעלך שלהם הרבה לפני השעה המיועדת, כיבו את האורות והלכו הביתה.

אחרי שעברנו את חמשת שלבי האבל על רעיון הישיבה בפאבו, הגענו למסקנה שנאלץ לדחות את זה להזדמנות אחרת ושעלינו לפצוח בסבב פאבים. כיוון שזה היה באמצע השבוע והשעה הייתה מאוחרת, רצינו להסתמך על פאבים מאותו אזור. לא היה הרבה מבחר, אבל הגענו למינימום הנדרש לסבב פאבים (שלושה פאבים, למקרה ותהיתם). אני חושב שזו התנסות ראשונית בתיאור מקומות באופן לאקוני בבלוג. לא שקל להכביר במילים על מה שראיתי; הסגנונות הפריפריאליים קצת ידועים מראש ולא שהינו הרבה זמן בכל מקום, אבל אני קצת מרגיש שאני מוריד מהערך בעצם זה שאני לא מפרק את החוויה לכל-כך הרבה גורמים. נו, יהיה בסדר.

אז יאללה.

כתוב שזה אירי...

ראשון הגיע "האורווה" שממוקם באורוות הברון רוטשילד (בראשל"צ יש לנו פאב שנקרא "הברון" שממוקם באורוות הברון רוטשילד; אני חושב שניצחנו). האורווה הוא פאב אירי מה שאומר שהעיצוב הוא אירי, יש להם גינס מהחבית שהם אמורים לדעת למזוג כמו שצריך וזהו. מיטל הזמינה חצי גינס וכיוון שאני תמיד אומר שברומא התנהג כרומני, גם אני הזמנתי. מי שעוקב אחרי הבלוג וודאי יודע שאני לא משתגע על גינס. הברמן אומנם היטיב למזוג אותה, אבל גם כשהיא נמזגת כמו שצריך היא לא עושה לי את זה ואכן לא עשתה לי את זה גם הפעם. שזה חבל באופן יחסי, כי היא עלתה לי 30 ש"ח. זה סימל את הבאות; לצאת בזכרון זה יקר יחסית, כנראה בגלל שהם יכולים. סיימנו את הבירה והאדממה, והמשכנו הלאה.

"האורווה", הנדיב 29, זכרון יעקב. (פייסבוק | אתר)


הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשנכנסתי ל-Outback היה הקסם שבלוק המאולתר. השכונתיות הזאת מאוד קוסמת לי. התשתית של הפאב מבוססת על סוג של כוך בו ממוקם באר וכמה מושבי באר צמודים לקיר. רוב המקומות נמצאים בחוץ סביב שולחנות, שהיו ריקים בשל השעה ותחת סככה בשל הקור. המקום מציע תפריט אוכל של נשנושים בלבד כיוון שאין מטבח במקום. גם כל שאר התפריט מעט דל אך מאוד מעניין (ושוב טיפה יקר ביחס למה שאני רגיל). ככה אני אוהב את הפאבים השכונתיים שלי; מינימליסטיים וייחודיים.

נכנסנו לאיזור הבאר שהיה מואר יחסית. את הקירות עיטרו תמונות של גדולי רוק משנים עברו שגם בקעו בווליום בלתי מאיים מהרמקולים. מיטל ביקשה חצי גולדסטאר כמו ילדה טובה ואני החלטתי להיות טיפה יותר הרפתקני. התחלתי עם שליש אביר, בירה כבר לא כ״כ חדשה של טמפו. כבר מהפעם הראשונה שטעמתי אותה לא השתגעתי עליה וגם הפעם לא. היא עדינה מאוד וטיפה מתקתקה. היה לה טעם טיפה פחיתי, יכול להיות בגלל שמשהו לא בדיוק תפקד שם. אח״כ התקדמתי לפאולנר Salvator. למי שטרם נתקל בה, מדובר בדופלבוק מאוד חביב עם גוף מלא וכבד עם נגיעה קלה של דבש וקרמל בטעם ובריח ועקיצה פירותית בסיומת.

היה מאוד חביב. הייתי נשאר שם עוד, אבל השעה הייתה מאוחרת ורציתי להוסיף פאב אחרון לסבב אז המשכנו הלאה, אבל ללא ספק עם טעם טוב בפה.

"Outback Pub", המייסדים 43, זכרון יעקב.

כל מי שאי פעם שמע על פאבים בזכרון שמע על ההוביט. מיטל לא ששה להגיע לשם כיוון שזה מסוג המקומות האלה בעיר הילדות שאתה נתקל בהם בכל השכבה שלך (לכולנו יש כאלה), אבל הצלחתי לגרור אותה לשם בכל מקרה. הפאב עם עיצוב מאוד מעניין בהשראת הספר של טולקין. הטולקיניסטיות התבטאה בשלל ציורי קיר ומספר דמויות. חלק מציורי הקיר גם משרים תחושה של גודל עצום למקום. החלל מסודר מאוד יפה עם באר גדול; שולחנות בגדלים שונים וחלוקה למספר חללים ואזורים שעזרו למקום להרגיש יותר אינטימי על אף גודלו. המוזיקה הייתה מוזיקת פאבים שקטה והמקום החל מתרוקן בשל השעה המאוחרת.

הברמן היה מאוד חברותי. כנראה שהדפתי ריח של תייר. המקום מציע תפריט אוכל שנשמע חביב אבל המטבח היה סגור. המחירים היו שוב יקרים, אבל כבר הייתי רגיל בשלב הזה. המקום מציע מבחר בירות מאוד נאה מהחבית (אם אינני טועה, כמעט כל הארסנל של קרלסברג ישראל). מיטל ויתרה על השתייה ואמרה שתטעם ממני, ואני ביקשתי מהברמן שימליץ לי על בקבוק מעניין. אחרי שעברנו כמעט על כל המלאי שלו הוא הגיע לבירות הבוטיק הישראליות שאת רובן הכרתי (ואת פאבו החרמתי באותו יום בשל התנהגותם הבלתי נאותה), אז הלכתי על ״אלכסנדר בלאק״. מבשלת אלכסנדר מעמק חפר היא אחת החביבות עלי כיוון שהם נצמדים כמעט לחלוטין לסגנונות קלאסיים ומבצעים אותם מצויין ומשום מה פספסתי אותם נמרצות ב-Beers. הם מוציאים שתי בירות עונתיות; גרין שהיא IPA לקיץ, אותה יצא לי לטעום באידאה מתישהו, ובלאק שהיא פורטר לחורף, אותה טעמתי עכשיו. הגוף שלה היה חביב עם מעט חמצמצות של קפה קלוי וטעם מאוד לתתי וסיומת ארוכה. היא טובה, אבל אני והברמן הסכמנו שהיא לא עוקפת את האלכסנדר גרין (לא שזה תחרות, כן?).

כבר היה מאוחר אז קינחנו בלף בראון מהחבית כי אפשר (אין מה לפרט עליה; אייל בלגי כהה שהוא די סבבה וגנרי) ועשינו את דרכינו החוצה. המקום בהחלט מצדיק את המוניטין שלו.

"ההוביט", המייסדים 54, זכרון יעקב. (אתר)


לסיכום, היה כיף בזיכרון. כן, היה יקר, אבל זו גם הייתה חוויה מעניינת. אם מישהו מציע לכם לפקוד פאב בזכרון יעקב דעו שיש לבילוי פוטנציאל רב. אני כבר מצפה בקוצר רוח לגיחה הבאה בה אנסה להגיע שוב לפאבו. נראה לי שהפעם אני אתקשר קודם...


בפעם ההבאה

סוף סוף! בקבוק בירה יותר גדול מהראש שלי!

אומנם זכיתי בבקבוקים יפים בתחרות הסרטונים על שימאי של נורמן פרימיום שהזכרתי פעם קודמת (ראו תמונה), אבל כנראה שהפוסט על שימאי יאלץ לחכות לאחרי חג המצות. לכבוד אותו חג מצות מדובר עשיתי ביעור חמץ סמלי במחסן הבירות הפרטי שלי לקראת מחירות חיסול שמארגנות לפינג בודהה וגופרס אז סביר להניח שהפוסט הבא יעסוק ברשמים מאותו ערב טעימות שעשיתי עם חבר כדי שייצטרף איתי לקנייה. בינתיים, צרו איתם קשר ורוצו לקנות!

I'd rather have a bottle in front of me than a frontal  lobotomy. (Tom Waits)

רז.