קוקה

ערב טוב לכולם.

מעשה שהיה כך היה. כחלק ממאמצי להשיג תואר שני ולהתחיל את חיי מחדש במובן כזה או אחר, התקבלתי לסגל הזוטר של אוניברסיטת בן גוריון והתחלתי להתעסק בלימודים. מצאתי חברים שמוכנים להרפתקה (בהם חבר עם רכב חברה ולו״ז גמיש), קבעתי פגישה עם המנחה ויצאנו לדרך. התוכנית הייתה שבתום הפגישה נגיח לסיבוב בעיר העתיקה, לפאב שהתגעגעתי אליו מימי כסטודנט לתואר ראשון והביתה לראשל״צ, שמחים וטובי לב. הפגישה עם המנחה הלכה מצויין (תודה ששאלתם) רק שבאמצעה קיבלתי שיחה בהולה מהחבר׳ה ההרפתקנים בה נאמר לי שהבחור עם האוטו הוזעק ע״י העבודה והם כבר בדרכם מרכזה. כוסומוערס. טוב, יכולתי לצעוק ולהתעקש, יכולתי פשוט לחזור באוטובוס, אבל החלטתי להפוך את זה ללימונדה; סיימתי את הפגישה במועדה (דבר שרק גרם לה להפוך לפורה יותר), מצאתי איפה לישון, מצאתי עם מי ללכת לפאב ועם מי להעביר את הזמן בין לבין. אושר גדול!

ה״קוקה״ קם בשנת 2005 על הריסותיו של ה״BeeRock" (באופן פיגורטיבי; הם לא הרסו את הבניין אלא רק החליפו את השלט). אאל״ט, הפאב קרוי על שמה של הכלבה של צביקה הבעלים. אהבנו את הקוקה בכל ליבנו; הוא תמיד נכלל ברצון בקונפיגורציות שונות של ״לא ללמוד״. פעם אחרונה שראיתי אותו הוא נראה ללא ספק כמו פאב אבל עדיין הייתה לו גישה עיצובית יחסית מאולתרת, למרות שהוא נראה יותר טוב מהרבה פאבים באזור. מאז עברו הרבה שיטפונות בנגב והוא תפס מראה מאוד מהוקצע. עיצוב אחיד של עץ ולבנים חומות (עוקב אחרי מוטיבים של פאב אירי ישראלי) עם מקומות ישיבה מכל הסוגים אשר פזורים באופן שמסב תחושה אינטימית בחללים הגדולים יחסית שלו.

הלכתי לפאב עם אלון, חבר מהלימודים ששקוע בתקופה זו בדוקטורט. הגענו באמצע משחק כדורגל אז היה קשה לשפוט את האווירה (היה קשה גם לשפוט את החלק הפנימי, כיוון שהושבנו על הבאר של החצר; כן, יש שני בארים מתפקדים). היו שני דברים שמשכו אותי דווקא לקוקה באותו יום, למרות שגעגועים יש לי גם למתחרים שלו; הראשון, הייתי רעב והאוכל בקוקה זכור לטובה, והשני, הוא הפך לברופאב בזמן האחרון.

שני אלו מביאים אותי אל התפריט. המחירים טובים כי זו ב״ש, אבל אין לי מושג איך הוא בהשוואה לשאר הפאבים באזור (אלו לא מחירי 14 לחצי טובורג ב״דלתון״ זצ״ל שפעל בחסות אגודת הסטודנטים, אבל זו אמירה לא הוגנת). הדבר הכי מוזר שנתקלתי בו בתפריט הוא מבחר הבירות מהחבית שכלל בירות שאינן של המקום, בחירה אסורה לברופאב ע״פ רוב. זה שואב את הפלצנות מהחוויה לטוב ובעיקר לרע. אני בגישה שהברופאב צריך לחנך את הלקוחות לשתות מתוצרתו ואם הוא לא מסוגל לספק ספקטרום רחב מספיק, בירה טובה מספיק ומספיק חביות לתפעול המקום אז הוא צריך לבחון מחדש את שאיפותיו. מצד שני, יהיו שיטענו זה ממש לא הזוי ששופרסל מוכרים במבה בנוסף לחטיף הבוטנים הגנרי שלהם, אלא להיפך.

אח״כ תפס את עיני תפריט האוכל שנראה רצוף מנות יצירתיות במחירים סבירים. עוד בתקופת לימודי המקום היה ידוע בתפריט המשובח. ביקשתי מהברמן להמליץ לי על מנה שאינה כוללת יותר מדי טיגון. שנינו הלכנו על ״קרבונד״, קדרת בקר וירקות בלף בראון על מצע פירה. זה בא לי בול (לא אתגר גדול בהתחשב בכמה הייתי רעב). מאוחר יותר הזמנו צלחת חמוצים, שבהתאם לאופנה מאוד בלתי רצויה, עלתה לנו כמה שקלים אבל הייתה משובחת להפליא.

היו גם בירות! באותו יום לא הייתי במצב רצפטיבי במיוחד לאלכוהול (אני יודע; מוזר), אז החלטנו לחלוק שליש אחד מכל 4 הבירות שהוצעו. הבירות היו מאוד מגוונות וממותגות כבירות של מבשלת Raiman's (על שם משפחתו של צביקה הבעלים שכנראה לא אוהב ללכת רחוק מדי בחיפושי השמות שלו). הבירות הוגשו בכוסות ממותגות בלוגו המבשלה שכולל עץ הדומה לזה שגדל באמצע הבאר של החצר; טאץ׳ נחמד לכל הדעות. הבירות הוגשו בכוסות נאותות (בירת החיטה הוגשה בכוס וויט וכאלה) ונשאו שמות דביליים שזה... בסדר.

את הסיבוב הראשון הזמנו לפני הגעת האוכל. ראשונה עלתה ה״פיטר פייל״, פייל אייל אמריקני עם ראש קצף מאוד יפה. טעם עדין יחסית עם גוף קל וסיומת כשותית עם רמזים לפירות טרופיים, כרגיל בסוג זה. עשויה טוב אך מעט חסרת נוכחות. אח״כ הגיעה ה״הארי פורטר״ דווקא עם הרבה נוכחות עם טעם מאוד מאוד קלוי, רמז לעישון וטעם לוואי מאוד מתמשך של קלייה. בשלב הזה אכלנו וזרמנו לסיבוב השני. התחלתי אותו עם בירת החיטה (בלי שם מיוחד) שהייתה אטומה להחריד עם הרבה ארומה ומעט טעם. מה שכן הורגש בטעם הוא אחוז האלכוהול הגבוהה שלה (וחבל; אם הייתי צריך לבחור את הבירה הכי פחות חביבה עלי מבין כל הארבע, זו הייתה זו). לסיום הגענו ל״שאלתיאל קוואק״, ככל הנראה שיבוט Kwak, שאולי לא מתפקד הכי טוב כשיבוט אבל ללא ספק מתפקד טוב כבירה. בירה בעלת יותר גוף מחברותיה, מתיקות פירותית עם סיומת מעט מרירה (ללא ספק הפייבוריטית מבין הארבעה).

המשחק נגמר, השריקות, הצעקות והדיבורים הנלהבים התחלפו בפלייליסט רוק פאבים אופייני, הברמן הציע צ׳ייסרים ללקוחות השורדים ואנחנו היינו בדרך החוצה. הנוסטלגיה צדקה הפעם. הקוקה פאב מצויין. אם אתם במקרה בב״ש, מומלץ בחום לפקוד אותו. להגיע במיוחד לב״ש בשבילו? נשמע קצת מוגזם אבל אם בא לכם על הרפתקה, זאת אופציה. הפאב, אגב, פתוח מהבוקר עד אחרון הלקוחות בלילה.

"Coca", ארלוזרוב 50, באר-שבע ( פייסבוק | אתר )


בפעם הבאה

ממש ממש מחר אני עולה על מטוס שייקח אותי לטיול בן 5 שבועות במערב אירופה. מן הסתם יהיו הרבה דיווחי בירה מעניינים ואני אנסה להעלות פה כמה רשומות קצרות במהלך הטיול. יהיה שמח. עוד פרטים, בפוסט הזה מבלוג האב.

You're not drunk if you can lie on the floor without holding on. (Dean Martin)

רז.

פסטיבל בירה בזמן אמיתי

ערב טוב לכולם.

פעם ראשונה ששמעתי על הפסטיבל הזה הייתה כמה שבועות קודם לכן כששאלתי את מוח הכוורת בפייסבוק אם יש איזשהו מידע לגבי קיומו של פסטיבל הבירה במעברות השנה. הפסטיבל היה אחד מאירוע הבירה החביבים עלי בשנה; הוא היה בחוץ, היו שנים שהיו בו הופעות, הוא היה עמוס באנשים והיו בו הרבה מאוד בירות מאת שלל סוגי מבשלות ויבואנים. זה היה סוג של Beers מוקטן אך פחות קלסטרופובי. מהר מאוד התברר כי פסטיבל במעברות לא יהיה השנה, אך פסטיבל דומה באופיו תוכנן לסוף מאי במתחם זמן אמיתי (לא בחום!). יופי טופי. אם יש משהו שהכבד והדיאטה שלי צריכים זה פסטיבל בירה בעיצומה של עונת ימי הסטודנט.

עם הופיעו לראשונה של החומר הפרסומי התחילו להתגלות שלל פרטים. הפסטיבל הוא השלישי במספרו, שזה מוזר. הוא אורגן בשיתוף פעולה בין זמן אמיתי ל-Beer&Beyond, מיזם הבירה של שחר הרץ, אחד מאוישות הסצינה הביראית (שעזב את הארץ מאז). והכי חשוב, הוא יתקיים במקום ובזמן שיאפשר לי להגיע אליו ולחזור ממנו בתחבורה ציבורית. לאט לאט גם החלו להיחשף המבשלות המשתתפות ושמחתי לראות שמות שלא יצא לי להיתקל בהם עדיין.

איני יודע אם מדובר בפאשלה או בהגזמה שיווקית, אך הובטחו 100 בירות שונות (כמו בפסטיבל מעברות האחרון, אגב) שבסופו של דבר לא היו. חוץ ממבשלות בוטיק הגיע יבואן אחד (זאטק) וכל שאר הבירות המיובאות הגיעו (אאל״ט) ממחסן הבירות של ביר אנד ביונד לצורך חיסולן עקב סגירת החנות. מצד אחד, זה גרם לכך שלא יצאתי באיזושהי תחושת פספוס על הבירות שלא שתיתי. מצד שני, היה פחות מבחר ממה שציפיתי.

השתדלנו להגיע מוקדם, אך כידוע במקרים כאלה זה לא תמיד קורה (או תמיד לא קורה). מצאנו את המקום די בקלות ואז נזכרתי שזו לא הפעם הראשונה שאני מגיע לאזור. שילמנו 30 בכניסה וקיבלנו כוס ממותגת. הטעימות בפנים היו במזומן ולא בקופונים שזה... בסדר כי לכולם היה עודף להחזיר ודאגתי להגיע עם מזומן.

אה, היו גם בירות:

• יצא לי בפסטיבל להיתקל לראשונה במבשלת ״מאיבירוביץ׳״, שלה יש בירות משמעותית יותר טובות מהשם שלה. טעמתי את ה-IPA שלהם שהציג טעם מאוד מאוזן בין המרירות והפירותיות של הז׳אנר. טעמתי גם את הסטאוט שהיה, כצפוי מסטאוט, בעל טעם קלוי ומריר אך עם גוף מלא יחסית שהפך אותו לדי מעניין.
• את "הדובים" לא יוצא לי לפגוש כמעט, אך לשמוע עליהם יוצא לי הרבה. בעמדה שלהם יצא לי לטעום את האינדירה, IPA מאוד טעים שהטענה היחידה שלי כלפיו היא שלא היה בו הרבה יותר מעבר למרירות, ובעמדת המיובאות היה את הדוקטור שלהם, APA שיותר חיבבתי כיוון שהיה בו ספקטרום טעמים יותר מעניין.
• עוד שחקן חדש ומעניין שנכח היה בירלה שבאו עם מגוון בירות לא קטן. מכל הקולקציה חיבבתי את ה- IPA שלהם ששם יותר דגש על הצד הפירותי של הז׳אנר.
• "לפינג בודהה" (שאני מבליח אותם כאן למשפט אחד בלבד) הביאו את ה-Blackberry Summer Ale, פייל אייל מוצלחת, קיצית ומרעננת המתובלת בפטל שחור.
• בנימת הבירות המרעננות המתובלות, אזכיר את ה- Gopher's Scottish ale שהיא אומנם לא חדשה, אבל יום קודם חלקתי אותה עם חברים ביום הסטודנט של ת״א שאמרו שהיא ״הבירה הטובה ביותר שאי פעם טעמו״. כל הכבוד.
• בגזרת המיובאות הייתה אכזבה כללית (או לפחות חוסר בהפתעות חיוביות). היבואן היחיד שהגיע היה Žatec, אז ניסיתי רק כדי להיות בטוח את Celia, הבירה נטולת הגלוטן של המבשלה, וכן, זה לא משהו (אני מניח שאם הייתי חולה צליאק לא הייתי כזה בררן, אבל אני לא אז אני כן). ציפיתי בכיליון עיניים לסיידר פירות היער של מאגנרס אבל כבר אחרי הלגימה הראשונה נזכרתי שזה מאגנרס ולכן לא הופתעתי מהטעם האנמי והמלאכותי. אני זוכר את Florreffe לרעה, אז אני לא מבין למה טעמתי את הפרימה מיור שלא הייתה טעימה במיוחד.

אם לסכם, היה אחלה. יוזמה ברוכה ומצויינת שמישהו צריך להמשיך בצורה כזו או אחרת. כרגע הפסטיבל הקרוב שאני יודע עליו הוא פסטיבל הבירה בירושלים שבסוף אוגוסט. מצד אחד, אשמח אם מישהו יודיע לי על פסטיבלים שיבואו לפני זה; מצד שני אני נוסע לטיול של 5 שבועות במערב אירופה כך שלא בדיוק חסרים לי מקורות להתנסויות בירה חדשות, אבל זה סיפור (או סיפורים) לזמן אחר.


בפעם הבאה

ביקורת קצרה על צמד פאבים בעלי אופי מעט רוסי בראשל״צ או ביקורת על ה"קוקה" האגדי בב"ש.מה שיבוא לי קודם.

Beer: So much more than just a breakfast drink.

(Whitstran Brewery sign)

רז.

טעימה משריגים

ערב טוב לכולם.

ביום בהיר אחד הופיע ב"גרופון" מבצע על סיור במבשלת שריגים. משום מה לא שמעתי עליו באופן ישיר מהאתר, למרות שהם כן יודעים לחפור במייל, אלא דרך איזה שיתוף בפייסבוק. המבצע היה סיור ליחיד ב-35₪ ולזוג ב-65₪ במקום 70 ו-140 בהתאמה. למזלי, באותו יום נפגשתי עם באבא, שהוא אדם שיעילות התקשורת עימו בכל מדיום זהה להתכתבות באמצעות יוני דואר, אז מצאתי שותף למסע דרומה. הזמנו, תיאמנו, וכמה יוני דואר אחרי זה, היה לנו מקום בסיור של בוקר שישי חם במיוחד.

לקח לנו קצת זמן להגיע ואז קצת זמן למצוא את המקום, אבל בסוף הגענו למרכז המסחרי של הישוב הקהילתי שריגים, בו ממוקמת המבשלה. ישבנו וחיכינו רצת זמן שהסיור יתחיל תוך שאנו מנשנשים בייגלה ושותים טעימה על חשבון הבית. אחרי עיכוב קל, התחלנו בסיור. ״סיור״ מילה טיפה מפוצצת לאור סדר הגודל של המקום (חדר קבלה דמוי פאב וחדר דודים), אבל נזרום.

הסיור התחיל בסיפורים על הרקע של המבשלה והמבשלנים. סיפור על הייטקיסטים שגילו את עולם הבירה בסיבוביהם בחו״ל והחליטו כל אחד בנפרד להקים מבשלה (אחד את ״מבשלת רונן״ והאחד את ״מבשלת עמק האלה״; המדריך היה עופר רונן מהראשונה). אחרי כמה קובים של בירה ופרסים בתחרויות שונות, החליטו לאחד כוחות ולהקים את המבשלה המשותפת ואת מרכז המבקרים. שריגים, אגב, ממוקמת במעוצה האזורית מטה יהודה, המקיימת מדי שנה פסטיבל בירה כפרית המארח את מבשלות האזור (שאני מפספס מדי שנה עקב קשיים לוגיסטיים). כשאני כותב את זה ככה זה נשמע קצת יבש, אבל זה החלק הכי מעניין של הסיור שלא כולל בירה בפה של המסיירים.

אח״כ המשכנו למבשלה עצמה, חדר הדודים והמיכלים. זה קטע נחמד והכל, אבל הוא לא באמת שונה ממבשלה למבשלה. ראיתי 2 מבשלות בחו״ל, הייתי במוזיאון הבירה הלאומי של הולנד, עשיתי קורס בבירדי (מתישהו אני עוד אפרט עליו או לפחות על תוצאותיו) וראיתי את הפרק ההוא ב״תעשיות על״ של נשיונל ג׳יאוגרפיק שעסק במפעל של הייניקן; אני יודע איך עושים בירה. יש מבשלות שהתהליך שלהם ייחודי, אבל שריגים היא לא אחת מהן. מי שהיה במבשלה כלשהי ותהליך בישול הבירה לא מרתק אותו במיוחד ברמה הנדסית או ביצועית כזו או אחרת, עשוי קצת להשתעמם. טעמנו קצת לתת, הרחנו קצת כשות והתפעלו מביעבוע מים בשסתום חד-כיווני. כמה נפנופי ידיים על משאבות ודודים, וזהו. טעימה מבירה שנמצאת באמצע התהליך הייתה משדרגת את החוויה פלאים. זה לא שזה היה משמים, אבל זה היה קצת anticlimactic.

עופר אמר משהו בסגנון של ״שנשתה משהו?״ ואנחנו זרמנו ברצון. למבשלה יש שבעה סוגים שונים: 4 קלאסיים שירשה מ״עמק האלה״ ו-3 אוונגרדיים שירשה מ״רונן״. ניתנה לנו טעימונת מכל סוג מלווה בהסבר, ולסיום נמזג לנו חצי לבחירתנו מלווה בנאצ׳וס. למרות שהסגנונות הקלאסיים מבוצעים טוב מאוד, יותר התחברתי לסדרה האוונגרדית. שלל סופרלטיבים אתם מוזמנים לקרוא בעמוד הרלוונטי באתר האינטרנט של המבשלה. באמת שכל הבירות טובות. לחצי מהחבית בחרתי את ״ההודית המכוערת״, ממנה גם יש לי בקבוק בבית מהזדמנות קודמת. קניתי הביתה גם שישייה ב-70₪ שכללה 2 ״החיטה המחוצפת״ (חיטה כהה עם טעם מאוד מיוחד), 2 בלונד אנגלית (Pale Ale מאוד רענן) ו-2 טריפל בלגית (שהייתה כשמה). הנאצ׳וס היו לא מיוחדים בעליל (דוריטוס עם הרוטב הזה של דוריטוס), אבל לא באתי עם יותר מדי ציפיות לאלו.

אם להעביר איזושהי ביקורת על הסיור, אתחיל בזה שכוסיות הטעימה היו קטנות מדי. אני מבין שלתת טעימה של 100 מ״ל כמו בפסטיבלים מ-7 בירות ואז למזוג חצי ליטר זה גם יקר וגם מציב את המסייר המזדמן בצד המביך של מדד כמות בירה הנצרכת לפני רדת החמה (ועבור מסויימים, כמות בירה הנצרכת בבת אחת), אבל טעימות של חצי כוס שוט (כ-25 מ״ל) הן לא יעילות במיוחד. ייתכן וראוי להגדיל אותן על חשבון הפיכת הכוס בסוף לשליש או להגדיל אותן הרבה על חשבון הכוס בכללותה.

יש גם משהו שמטריד אותי בקשר לעלות הכללית. לנו כל העסק השתלם מאוד, כי בזכות הגרופון שילמנו רק 65₪ עבור סיור, טעימות, חצי מהחבית ונאצ׳וס לשנינו. אבל המחיר המקורי שהיה רשום באתר, 70 לראש, הוא לא משתלם בעליל והוא מוגזם אפילו במונחי פאב תל-אביבי. ייתכן שהמחיר המלא שהיה רשום באתר הוא סוג של שטיק שיווקי, אבל אם לא אז מדובר על מחיר גבוה, בייחוד לאור העובדה שאף מבקר לא נותר אדיש ורכש מתוצרת המבשלה בסיום הסיור. ייתכן שכאשר יחלוף צונאמי רוכשי הגרופון יהיה ראוי לשקול שנית את מחיר הסיור ואת תמורתו. חבל שהמחיר יהיה מה שימנע מאנשים לבוא.

בשורה התחתונה, היה ממש כיף, מעניין וטעים. אני ממליץ לכל מי שעשוי להתעניין ללכת על זה.

מבשלת שריגים, מרכז מסחרי שריגים. (אתר)


בפעם הבאה

כנראה שאני אעשה פוסט Back to Back ואכתוב עוד כמה ימים על פסטיבל הבירה שהיה בזמן אמיתי לפני שבועיים.

Sometimes when I reflect back on all the beer I drink I feel ashamed. Then I look into the glass and think about the workers in the brewery and all of their hopes and dreams. If I didn't drink this beer, they might be out of work and their dreams would be shattered. Then I say to myself, "It is better that I drink this beer and let their dreams come true than be selfish and worry about my liver." (Jack Handy)

רז.