על בירה ועל שוקולד - אירוע ולנטיינס בנינקאסי

ערב טוב לכולם.

בעקבות חג נוצרי כזה או אחר הקשור בדרך כזו או אחרת לאהבה רומנטית, החליטו בנינקאסי לערוך אירוע בירה ושוקולד. בירה, על שום מה? כי זה מה שהנינקאסי עושה; דוחף בירה לכל מקום. שוקולד, על שום מה? אני מניח שלהשמין זה רומנטי, אבל אומרים ששוקולד קשור לרומנטיקה באופן ספציפי (אנא עארף). אני לוקח בשתי ידיים את השילוב הזה; לא חסרות בירות שאמורות ללכת עם שוקולד. כשאני חושב שוקולד אני חושב על איילים כהים ומתקתקים, סטאוטים מתובלים, בירות עם טעמי פירות מתוקים ועוד. בקיצור, פוטנציאל לא חסר.

האירוע היה אמור להתחיל ב-11:00 באותו יום שישי. הראשונים מהחבר'ה שהיו אמורים להגיע כיוונו את עצמם ל-13:00. אני הגעתי למקום ריק (בלי אף אחד מהחברים) בסביבות 14:30. הסיבה - גשמי הברכה בהם התברך אותו יום שישי. נו שויין; תוך כדי שאני מתנחם בבירה ראשונה התחילו לזרום כמה מכרים חביבים. על אף כמה מבריזים, היה לי די נחמד.

נתחיל מהטוב, כלומר בירות ששתיתי (פחות התמקדתי בשילובי בירה ושוקולד מסיבה שתובן בהמשך):

• ראשונה טעמתי מבירת החיטה של ללה. היא הייתה סיפתח חביב; קלילה עם נגיעות תפוזים וכסברה.
• אח"כ טעמתי מבירה של Gopher's שפגשתי לראשונה בשם "תימניאדה", שהיא בירה שבושלה עם גת. ממה שידוע לי על גת מקריאת חומר עיוני בלבד (האמת שכן; קראתי את זה בוויקיפדיה) חומרים פעילים בגת לא אמורים לשרוד תהליך בישול, כך שהבירה סך הכל בלטה בטעם עישבי. היא הייתה בירה נחמדה בכל מקרה. במהלך האירוע, רכשתי שישייה מגופר'ס של שלושה בקבוקי Chili Wheat ו-Klobaska (ואם אתם לא מחבבים בירת חיטה פיקנטית ובירה בטעם נקניק פשוט אין לכם לב).
• שתיתי שתי בירות תוצרת Laughing Buddha. הראשונה הייתה Single Malt IPA שהייתה מאוד קלילה ופירותית (הרגשתי קצת טעם של אפרסק אבל יכול להיות שזה רק אני). השניה הייתה Dude's Porter, פורטר בלטי שאין לי מושג מיהו הבחור על שמו היא קרואה, אבל היא הייתה מאוד קלילה עם סיומת מתוקה-מרירה.
• הנינקאסי עורך זה כמה זמן מבצע חיסול על מגוון בירות Zot לפי הנוסחה הפשוטה של "שלם 15 ש"ח, קח בקבוק ושתה אותו". גדי, מבעלי הנינקאסי, המליץ לי להביא שוקולד ולקחת את ה-Dubbel וזו אכן הייתה בחירה מעולה. הבירה מאוד החמיאה לשוקולד עם מתקתקות, עומק ועוקצנות של טעמי פירות יבשים.

אבל לא הכל היה כל-כך מוצלח. אלו מביניכם המצטיינים בספירה שמו לב כי דגמתי מעט בירות ממעט מקורות. הסיבות לכך הן שלאירוע הגיעו רק 3 המבשלות המצוינות לעיל (שתיים מהן חולקות בניין עם הנינקאסי) ועלות טעימה הייתה פחות משתלמת בעליל בהשוואה לשלישים (10 ש"ח ל-150 מ"ל לעומת 15 ש"ח ל-330 מ"ל). נוסף לשלושת המבשלות היה רק שוקולטייר אחד (או אחת; הם הגיעו משפחה שלמה) שמחיריו נעו בין סבירים ב-5 ש"ח לבראוני לפחות מסבירים ב-5 ש"ח לפרלין. נוסף על אלו, היו המשקאות של הפאב, אבל המטבח היה סגור וכל מה שהוצע לאכול היו פחמימות משומנות: צ'יפס, ג'חנון ומלאווח (בד"כ גם יש נקניקיות שחסרו הפעם).

בקיצור הייתי קצת מאוכזב. בתור אירוע ששווק כ" בירה בוטיק ישראלית ושוקולד בוטיק נפגשים יחד לחגיגה של אהבה; בואו לטעום בירה ושוקולד ושילובים מפתיעים של שניהם" היה הרבה מקום לשיפור. גם ציפיתי שבאמת יינתן דגש על התאמה של בירה ושוקולד, ובמקום זה המבשלות פשוט הביאו את כל הארסנל ללא מיקוד מסויים ולא היה יותר מדי שוקולד בנמצא. בייחוד אחרי שהם קלעו בול בפסטיבל בירות החורף שנערך רק שבועיים קודם לכן ובהינתן הרפרטואר של פסטיבלים בנינקאסי ציפיתי להרבה יותר. אני אתן קרדיט למקום ואסיק כי היו תוכניות גדולות וטובות שהתפקששו. נחכה ונראה מה יהיה באירוע הבא.


"Ninkasi Public House", היסוד 4, תל-אביב. (דף הפייסבוק)


בפעם הבאה

יום לפני הפסטיבל המדובר אבא שלי חזר הביתה שני בקבוקי בירה שונים.

"קניתי כמה דברים בסופר מתחת לעבודה" הוא אמר, "והיו שם מבצע חיסול של 50% הנחה על כמה בירות אז הבאתי שני סוגים הביתה. הם שווים משהו?"

להפתעתי היה מדובר בבירות ששוות משהו. אמרתי לו בזעזוע שהיה צריך להתקשר אלי ולהתייעץ, אבל בראייה לאחור טוב שלא עשה זאת, שכן יום למחרת הלכתי לאותו סופר והצטרף למדף החיסולים סוג שלישי.

רוצים לדעת מהן הבירות והאם הן טעימות? זה יבוא בפעם הבאה.

לפני שאני מסיים אני רק רוצה להודות לבלוג קוראים ושותים ולמבשלת Pista שקישרו מיוזמתם לבלוג שלי בעמוד הפייסבוק שלהם. זה מילא אותי בהתרגשות שאין לתאר. אני כולי אפר ועפר שכותב כחודש וחצי וכבר זוכה להערכה כ"כ נפלאה. מימי לא ציפיתי שהבלוג ימריא כך. תודה!

“Put it back in the horse!”  (H. Allen Smith after tasting his first American beer)

רז.

האידאה

ערב טוב לכולם.

מאז ומתמיד טענתי שהפאב הראשל"צי הממוצע משמעותית טוב יותר מהפאב התל-אביבי הממוצע. זו לא חוכמה גדולה כל-כך; בתל-אביב יש הרבה יותר פאבים ורובם די גנריים, ולעומתם בראשון יש כ-20 ורובם בעלי אופי ייחודי (לפחות החצי שאליו אני נוהג לצאת). ה"אידאה" הוא אחת הדוגמאות הבולטות.

האידאה הוא חלק קבוע בנוף הראשל"צי, בייחוד לאור העובדה שהוא פתוח כבר משנת 1984. כל פוקד פאבים יודע שיציאה לאידאה, הרבה פעמים פירושה הימור. המקום מכיל כ-40 מקומות ישיבה והמוניטין שלו שורך בשעריו תור באורך בלתי מבייש בעליל, בו ניתן לעמוד בהנחה ומצאת חנייה או הגעת במונית (או, כמוני, ברגל). אין ספק שזהו מקום להגיע אליו מוקדם מוקדם או מאוחר מאוחר. ה-Happy Hour שלהם שמחה מאין כמוה והיא נמשכת מהפתיחה ב-19:00 עד 22:00 (אם אני לא טועה, גם בשישי), ואם אני פוקד את האידאה אני דואג להגיע אליה, כיוון שאחריה התור כבר מתחיל להצטבר בחוץ. ניצחון כפול של בירה בזול ומקום לשבת.

האידאה הוא פאב בירה בכל רמ"ח איבריו. יש לו 11 ברזים וכמה עשרות בקבוקים, את רובם קשה למצוא ברוב הפאבים. הידע של הברמנים בתחום הבירות הוא די חסר תחרות והם יודעים לכוון לא רע במבוך הבירות שהתפריט הייחודי בונה בפני הלקוח. אפילו תפריט האוכל האיכותי בנוי מתוך מחשבה על בירה. המנה האהובה עלי שם היא כרובית בציפוי פריך המוגשת בצרוף רוטב מתקתק על-בסיס מיונז שנרקח במקום. מי שלא אוהב, יכול להזמין פיצה טרייה, חומוס, המבורגר ועוד שלל מאכלי פאב סטנדרטיים המבוצעים ברמה גבוהה.

מבחר הבירות מהחבית הוא, כאמור, מכובד. הלקוח הפחות הרפתקני יוכל לבחור טובורג או גינס, למרות שאין שום סיבה בעולם שיעשה זאת. מעבר לאלו ניתן למצוא בין הברזים בירה שתתאים לכל אדם ומצב רוחו, בין אם היא מצ׳כיה, גרמניה, בלגיה או אנגליה. בבקבוקים ניתן למצוא מבחר שפורץ את גבולות היבשת הקרה ואפילו מספר לא קטן של בירות בוטיק ישראליות. בתחום הזה מומלץ לבקש את עצתו של הברמן כיוון שהמלאי מתעדכן מהר יותר מהתפריט וייתכנו הפתעות נעימות במקרר.

בפעם האחרונה שביקרתי בפאב הגעתי מלווה בחבר שגררתי ספציפית לטובת ביקורת זו. ביקרתי בו בחודש שעבר מספר פעמים, אבל רציתי לנצל את השינויים האחרונים בברזי הבירה כדי לא לעשות את הביקורת בראייה לאחור. הראשונה ששתיתי הייתה Westmalle Dubbel שהייתה טובה, אבל לא הזכירה את אחותה הגדולה (ה-Tripel) כפי שקיוויתי. טעמה היה מתקתק אך עדין מעט, כנראה בגלל שהוגשה קרה מדי. אחריה שתיתי Delirium Tremens שטעמתי לראשונה בבלגיה. היא הייתה טיפה מתקתקה והדרית עם הרבה נוכחות. לשותפי לפשע המלצתי (לאחר שאמר לי שהוא מעדיף בירות כהות; כן, הוא מאלה) תחילה על הובגובלין ואח״כ על ארדינגר כהה, אותה חיבב יותר.

ותודה לנורמן שהדביקו את
התווית שלהם על התווית
של ה-Samichlaus...

אחרי הבירות מהחבית ביקשתי מהברמן שימליץ לי על בקבוק מעניין. ההצעה שבסוף זרמתי איתה ביתר התלהבות הייתה Brooklyn Monster Ale. המונסטר אייל היא יין שעורה שמבשלת ברוקלין מוציאה לכבוד החורף והיא די נדירה במחוזותינו. ידוע לי ממקורות יודעי דבר כי לנורמן פרימיום, היבואן, אזל המלאי לפני יותר מחודש ורק לאחרונה הוא חודש עקב הביקוש. גם אותי גררה בהלת המלאי לקנות צמד בקבוקים ב-Beers 2012. הזמנתי אותה באותו הערב בעקבות ההנאה מהבקבוק הראשון שכבר בזבזתי. טעמה חזק והיא נשתית לאט מאוד, בעלת ריח מתוק, בולטת בטעם ראשוני של מרירות-מתקתקות שרי ואח"כ כשותית מאוד ומעט חמצמצה. לרוץ לחנויות המתמחות ולקנות. בשני ביקורים קודמים בהם רציתי לקנח עוד ב-Happy Hour בבקבוק מעניין, הייתה זו Samichlaus האוסטרית. מדובר בבירת קריסמס שהיא לאגר המכיל לא פחות מ-14% אלכוהול. זוהי בירה הרבה פחות כבדה. היא מתוקה מאוד וכמעט נטולת הגזה. היא מזכירה לי טעמים קרמליים של ריבת אגוזים.

לסיכומו של עניין, האידאה הוא פאב חובה לחובבי הבירות באשר הם (למרות שגם הלא חובבים מוזמנים להצטרף לחגיגה). טיפה צפוף, אבל יהיו שיקראו לזה חמימות. אותה צפיפות דווקא מתחברת עם האווירה השכונתית שלו והיעדר האינטנסיביות של התפאורה בו (הוא לא חשוך מדי ולא רועש מדי). חוץ מהנקודה לשיפור בנושא טמפ' ההגשה של בירות מסויימות, שאני בטוח שמפריעה לכולכם, אין הרבה ביקורת שאפשר להעביר עליו. הוא משתנה כל הזמן, לעיתים לטובה ולעיתים לרעה, אבל תמיד נשאר איכותי. יש בו כיום בין ברזים, 4 שהצטרפו רק לא מזמן. זכור לי כי לפני כמה שנים היה שם גולדסטאר ופטריות ממולאות גבינה שאני מאוד מתגעגע לשניהם, אבל דברים כאלו הם לא מסוג הדברים שצריכים להפריע לי. קפצו לשם בהזדמנות הראשונה.

"האידאה", מוהליבר 35, ראשון לציון. (עמוד פייסבוק)


בפעם הבאה

אם פסטיבל הבירות והשוקולד שמתקיים היום בנינקאסי יהיה ראוי לפוסט שלם, אז זה. אם לא, ביקורת על ה-Intoxicase. אם לא, בדרך חזרה מהאידאה, אני ושותפי לפשע נתקלנו בפאב לא משהו ונכנסנו אליו מסיבות כאלו ואחרות, אז אולי אדבר על זה. אנא עארף.

Beauty is in the eye of the beer holder.

רז.

מלחמת העולמות

ערב טוב לכולם.

מאז ומתמיד התחלק העולם לשתי אסכולות שונות. טוב, לא כל העולם, אלא רק ישראל, או יותר נכון שותי הבירה בה. אם לדייק, ישנו גם צד של אנשים שכלל לא לוקח חלק במאבק הזה. ואם ממש לדייק, המאבק לא מתקיים "מאז ומעולם" אלא רק בשנים האחרונות. אני מדבר כמובן על קרב הענקים על הבירה של הגבר הישראלי. הקרב בין גינס לגולדסטאר. לא חסרות בירות בעולם, אפילו לא חסרות בירות המשווקות באופן כ"כ נרחב ובכל זאת אין קרב יותר ברור מזה. זה לא כאילו שותה קרלסברג ילך ויתנצח עם שותה הייניקן...

אז מי הם המתחרים שלנו? בפינה הימנית יש לנו את הלאגר הכהה בסגנון הצ'כי "גולדסטאר" (או לפחות כך נטען על התווית, למרות שהיא לא מי יודע מה כהה ואני לא מצליח לחשוב על צ'כי שמזכירה לי אותה). גולדסטאר מיוצרת טיפה יותר משישים שנה בנתניה והיא משווקת בהיקף כזה שיחד עם שאר הבירות המשווקות ע"י טמפו המייצרת אותה, הפכה אותה למונופול בתחום הבירות בישראל. בפינה השמאלית יש לנו את הטוענת לכתר, הסטאוט "גינס". גינס מיוצרת טיפה יותר מ-250 שנה ע"י מבשלת "סיינט ג'יימס גייט" מדבלין שבאירלנד בתאוריה, כאשר בפועל הגינס בפאבים שלנו מגיעה בדרך כלל מ"קרלסברג ישראל" באשקלון (יש פאבים ששמים ידיהם על חביות גינס מיובאות, ואין לי מושג מאיפה מגיעים הבקבוקים).

עוד, פה.

אומנם, כלכלית, גולדסטאר לוקחת בהליכה, אבל המלחמה פה היא על סטייל. הבירה שאדם מזמין בפאב עשוייה להיות סמל סטטוס. המפרסמים של שני המותגים עוסקים בזה שנים. מאז ומתמיד הפרסומות של גולדסטאר הופכות אותה לסמל של גבריות עם ערך מוסף של שוביניזם פרובוקטיבי. גינס תוקפת בנקודה הזאת באופן שונה. אומנם יש לה פרסומות המכוונות נטו לגברים (NSFW), אבל הדגש תמיד היה על האיכות והתחכום. אבל הציבור בישראל לא נוטה לראות את הפרסומות של גינס ומעמדה נבנה באופן פחות או יותר מחתרתי, כאילו "סוד למביני עניין", וכשאומרים "מביני עניין" בבירה מתכוונים לגברים (למרות שזה לא תמיד נכון).

כך, דרך הפרסום (והיעדרו), נוצרו שני אבי-טיפוסים: הגבר-גבר ששותה גולדסטאר והפלצן ששותה גינס. כיוון שהבירות מופצות ע"י שתי המתחרות הכי גדולות בשוק, אי אפשר למצוא את שתיהם מהחבית באותו הפאב. בהיעדר ברירה, מעקמים החובבים את אפם ומתפשרים על החלופה המקומית. שותה הגולדסטאר ישתה "טובורג" בפאב הנשלט ע"י קרלסברג ושותה הגינס ישתה "מרפי'ס" בפאב הנשלט ע"י טמפו. בחלק מהמקרים, החובב הקיצוני יעדיף להזמין את הבירה שלו בבקבוק (למרות שאני לא מבין למה); ראיתי את זה קורה יותר במקרה של גולדסטאר מאשר גינס, אבל יכול להיות ששם השיקול הוא יותר כלכלי כיוון שפאבים נוטים להפריז במחירי בקבוקים, על אחת כמה וכמה כשהם "שאווים".

אני בטוח שלכל אדם שיודע דבר או שניים על בירה יצא להסביר לאדם שלא מבין אפילו עד כדי כך, ש"כהה" אינה תכונה שמשפיעה על טעם באופן חד-מימדי. ואכן, גינס וגולדסטאר הן בירות מאוד שונות כשזה מגיע לטעם. מה שהופך אותן ליותר גבריות היא העובדה (או יותר נכון, הטענה) שהן מרות. גילוי נאות - אני חובב מושבע של גולדסטאר. מאז ומתמיד היא הייתה לי טעימה, על אף שהיא תעשייתית יחסית. חובבי הגינס יטענו בתשובה לאמירה שאינך חובב גינס כי "לא כולם יכולים להתמודד איתה", אבל זה גיבוב שטויות; היא דלה באלכוהול, בקלוריות ובעיקר בטעם. התשובה המתפלצנת האוטומטית לאמירה כזאת תמיד תהיה "כנראה שלא טעמת במקום בו מוזגים אותה טוב", וזה נכון שבמקומות שמוזגים אותה כמו שצריך הטעם יותר מורגש ויותר טוב, אבל סיומת האפר שלה עדיין שם וזה לא מוסיף לה שום אופי, לעניות דעתי. אני אוהב את החספוס והפשטות של גולדסטאר. היא נחמדה, מרעננת ומרוממת. מה שכן בכל סיטואציה בה ישנו פרס על כמות הגינס שנשתית ("יום ארתור" שזה משהו שגינס המציאו, יום פטריק הקדוש, הפעם ההיא שחילקו ב"ליאו בלומ'ס" טי-שירט לכל מי שהזמין 4 פיינטים וכו') היא תענוג לא קטן.

גינס היא, אגב, הסיבה שאני לא מחבב סטאוטים. כאשר אתה מתחנך על נרדפות בין גינס לסטאוט מנקודת מבטו של חובב גולדסטאר, אתה מפתח אנטי לכל הז'אנר. מאז שהתחלתי להכיר בירות מחוץ למיינסטרים, בין אם אלו בירות בוטיק ובין אם אלו בירות מיובאות ברמה טיפה יותר גבוהה ובהיקף ייצור קטן יותר, יצא לי להיות מופתע לא מעט פעמים מהפוטנציאל של הסטאוט. מה שכן, עצם הגילוי גרם לי להבין שצדקתי בקשר לסלידתי מסטאטים תעשייתיים כמו גינס ומרפי'ס, לפחות מנקודת הטעם האישי שלי, ולא היה מדובר בחוסר אנינות מצידי (כן כן; לא אני הבעיה).

כנראה שהיגיון פשוט לא יעבוד על אף אחד מהצדדים. המלחמה הזאת לעולם תתנהל. לפחות יש מקום בעולם לכולנו.


בפעם הבאה

כנראה, ביקורת על פאב ראשל"צי בשם "האידאה". הביקורת תהיה טיפה ברטרוספקטיבה, אלא אם אגרור בהצלחה אנשים לשם במהלך השבוע.

A fine beer may be judged with only one sip,

but it's better to be thoroughly sure.

(Czech Proverb)

רז.

קר אז בירה - פסטיבל בירות חורפיות בנינקאסי

ערב טוב לכולם.

קצת קשה לדמיין פסטיבל בירות חורפיות במדינתנו הקטנטונת. אז נכון, מדובר באחד החורפים הגשומים והקרים ביותר שהיו לנו בשנים האחרונות, אבל אם להשוות את זה למדינות שמולידות בד"כ פסטיבלי בירות חורף כמו בלגיה או בריטניה, הרי שאנחנו מפגרים אחריהם בכמה סנטימטרים של שלג. עם זאת, כל זה לא עמד בפני האנשים הטובים מהנינקאסי (עליו ארחיב בהזדמנות אחרת), והם הביאו בשישי שעבר פסטיבל חורף חמים וטעים.

למי שלא מכיר, הנינקאסי הוא פאב בירה חדש יחסית בדרום ת"א והוא האח הקטן של הבירדי, חנות לממכר ציוד והדרכה למבשל הביתי. זה לא הפסטיבל הראשון שנערך בנינקאסי. יצא לי גם להגיע לפסטיבל האוקטוברפסט שאירגנו (עליו לא כתבתי בשום מקום) והנוסחה פחות או יותר השתמרה. מגיעות מספר מבשלות די מצומצם (ביניהן מבשלות שנולדו בקורס בבירדי) המציאות חלק ממרכולתן בהתאם לאירוע. כאן הגיעו 8 מבשלות כולל הנינקאסי עצמו (שהציג כמה בירות תוצרת המקום שבושלו ע"י גדי דבירי, אחד מהבעלים של הבירדי והנינקאסי וסופר-אובר-מבשלן) והוצעו בנוסף גם בירות מיובאות במחירים מיוחדים. היו שני הבדלים בולטים מאוד בהשוואה לפעם הקודמת; הראשון היה גודל טעימה קטן וקבוע בין כל המציגים, כך שמי שרוצה לטעום מהכל יוכל לעשות זאת עם קיבה אחת, והשני היה קיום הפסטיבל בתוך הפאב במקום מחוצה לו, דבר שהיה הרבה פחות מעיק ממה שאפשר לצפות (איכשהו זה לא הגיע לרמות הקלסטרופוביה של Beers ).

אז מה היה לנו שם?

• בתחילת האירוע הייתי מספיק חד כדי לזכור את הסדר בו שתיתי את הבירות. ראשונה טעמתי את "Fat Companion" של  שמולץ, בירה חזקה סגנון טריפל בלגי שהייתה טיפה מתקתקה ומאוד עשירה בטעמים. כבר יצא לי לטעום בירה של הבחור הזה והוא יודע מה הוא עושה. אם יוצא לכם להיתקל בו, אל תהססו לקנות ממנו בירה.
• שנייה טעמתי בירה תוצרת Pista. זו הייתה ביר-דה-גארד והיה לה טעם מאוד מיוחד. מספיק מיוחד כדי לקנות ממנה צמד בקבוקים.
• לטעימה השלישית אצתי לכיוון הדוכן של Gopher's. סשה, הברומאסטר, הודה לי על הביקורת החיובית בבלוג (לא, תודה לך). טעמתי מהיין החם שהוצע שם והמלצתי לחבר על אחד מהסוגים שהובאו. הפעם הוצעו רק הסוגים היותר חורפיים ולא את כל הארסנל וחבל. כל הכבוד על היין; הודות לו, אני די בטוח שמהנקודה הזאת אני לא זוכר את הסדר בו טעמתי את הבירות.
• קא-ביר הגיע עם דופלוייצנבוק (נו, זה כזה חזק עם חיטה וכזה וזה כהה כזה וטיפה מתקתק וקלוי כזה שנו... אתם מבינים) שהיה מוצלח מאוד.
• מבשלת ללה (שלצערי, אין להם נוכחות רשת) באו עם אייל אדום ובירות חיטה, שתיהן עם תוספת קליפות תפוזים וכוסברה. הן היו נחמדות מאוד והתוספת בהן באה בדיוק ובעדינות הראוייה. קניתי מהן 3 ו-3 (בהתאמה).
• מבשלת החלוץ באו עם היצע גדול (וצוות גדול). היו שם IPA וטריפל בלגי, אבל הכי אהבתי את ה-Ex-Girlfriend Stout שהיה שוקולדי, קלוי וחביב ביותר. אני בדרך כלל לא טיפוס של סטאוטים, אבל בשביל סטאוטים כאלה אני מוכן לעבור המרה (לכזה טיפוס).
• Laughing Buddha המוכרים והטובים (שגם לקחו חלק באירגון הפסטיבל החביב הזה (ושהמבשלה שלהם ממוקמת יריקה מהפאב) הביאו ארסנל של 7 בירות. שתיים מהן, אותן טעמתי, היו יין שעורה ובראגוט (תמד המכיל גם לתת ודומה יחסית לבירה); שתיהן היו חזקות וטעימות מאוד. טעמתי עוד איזה אחת כדי לדעת איזו אני לא לוקח בשישייה שקניתי.
• נוסף על הבירה של המקום (נדמה לי שטעמתי את הוייצנבוק שהייתה מוצלחת כצפוי), הוגשה גם בירה חמה עם קצפת שהייתה מוצלחת להפליא ומספר בירות מיובאות. שתיתי שוף נייס כהה, שלא איכזבה, ולה-טראפ איזידור, שהוגשה מהחבית (!) והייתה טיפה מרירה לטעמי אבל עדיין טעימה.

הינה אני!

האווירה הייתה מאוד נחמדה. היו המון אנשים, אבל שתי הדלתות איפשרו בריחה, כך שלא היה מעיק. נוסף על הבירות והסביבה החביבה, המקום הציע גם מבחר נחמד של מזון פסטיבלים שמאוד זרם עם הבירות. אם יש לי ביקורת כלשהי היא שהיה טיפה יקר (14 הבירות שקניתי עלו לי 200 ש"ח והטעימות, שבפסטיבלים עולות בד"כ 5 ש"ח ל-100 מ"ל, עלו 10 ש"ח ל-150 מ"ל). אבל גם זה לא ימנע ממני לבוא לפסטיבל הבא וזה גם לא צריך למנוע מכם. הובטחו עוד פסטיבלים ואני מצפה להם בכיליון עיניים. כרגע יש בתווך אירוע החלפת ספרים (מחר) ואירוע וולנטיינס שאני לא יודע אם אגיע אליהם, אבל שווה לשקול. אני מתחייב בזאת להתריע עליהם בפניכם, קוראים יקרים, ברגע שאדע עליהם.

(אני עוד אסקר את הנינקאסי כשלעצמו, אבל הינה סיומת סטנדרטית בכל זאת)

"Ninkasi Public House", היסוד 4, תל-אביב. (דף הפייסבוק)


בפעם הבאה

זה כבר פוסט שני בו אני כותב על זה שאני לא טיפוס של סטאטים ואז כותב על הנאה שלי מסטאוט כזה או אחר. נראה לי שאני אקדיש את הפוסט הבא לנושא שיבהיר בעקיפין את הסוגייה.

עד אז, צפו בכול הפרסומות של מבשלת שפירא.

Without question, the greatest invention in the history of mankind is beer.

Oh, I grant you the wheel was also a fine invention, but the wheel 

does not go nearly as well with pizza. (Dave Barry)

רז.