ביעור חמץ

ערב טוב לכולם.

אביב הגיע, פסח בא ואיתו מספר מבצעי חיסול בירות (בשם הכשרות, כמובן). זה נשמע כמו רעיון טוב, אז החלטתי לקחת חלק. הקלות (כלומר, העצלנות) מיקדה את כל המאמצים בצהרי יום שישי, שבוע לפני פסח, ברחוב היסוד 4 בתל-אביב בו, בקומפלקס בתי מלאכה, ממוקמים הנינקאסי (הפאב של הבירדי), מבשלת לפינג בודהה ומבשלת גופרס (שלהבנתי, עברה דירה מאז). כדי להיטיב להשתמש במבצעי החג ערכתי סשן טעימות ממחסן הבירות הביתי שלי לי ולבאבא (שהיה אמור לבוא), וליום המיועד הלכתי עם גיל (שכבר מכיר את מרכולתן של המבשלות). בהמשך לנסיונות הלאקוניות של הפוסט הקודם, לא ארחיב יותר מדי על המקומות עצמם (כיוון שכתבתי עליהם כבר פה, פה ופה) ואעסוק יותר בביקורת חיובית ושלילית על בירות נבחרות.

ראשונה עלתה מבשלת גופרס. זו פעם שניה שיוצא לי לטעום את בירת הקריסמס שלהם ״Black Friday" (פעם ראשונה פיכח) והיא אכן מאוד קריסמסית, כלומר מתובלת ומתקתקה עם גיזוז עדין. על בירת הצ׳ילי חיטה והבירה המעושנת עם החרדל (קלובסקה) אין מה להכביר במילים; הן עושות את העבודה, תואמות את תיאורן ועשויות טוב. באבא העדיף את ה-"Sunny Friday" (פייל אייל אמריקאי) עקב חוסר העדפה עקרוני לבירות מתובלות. זה אכן משהו שאפשר במידה מסויימת להגיד בגנות התוצרת של גופרס; רובה לא נגישה לקהל שהוא לא אוואנגארדי. בעצם הסאני פריידי היא הבירה הקלאסית היחידה שלהם. היא אכן עשוייה טוב מאוד, כשותית, מעט חמצמצה ומרעננת, אך מעל הכל היא הבירה הכי "בירתית" שלהם. ביום הקניה עצמו גם קניתי את הבירה המתובלת בגת (״תימאניאדה״, אותה הזכרתי בעבר) ואת הבירה הסקוטית שלא ממש טעמתי מעולם. הם היו מאוד נדיבים במבצע החג כך שהארגז (24 בקבוקים) שאני וגיל קנינו עלה רק 180 ש״ח. כמעט מחירי גולדסטאר בקיוסק (מחמאה).

אחר כך עלתה לפינג בודהה. כיוון שטעמנו 10 סוגים וכי כבר דיברתי על המבשלה הזאת רבות בעבר, לא אפרט על כולם כדי לא להיות לאקוני מדי מחד או מתיש מאידך. אומר בקיצור כי בודהה יודעים מה הם עושים. בלטה לחיוב ה״טריניטי״, הטריפל הבלגי שלהם; גוף מלא עם סיומת כשותית ארוכה ומרקם נעים. היא הייתה הפייבוריטית של באבא עקב אותה סלידה לבירות מסובכות המוזכרת לעיל. מאותה סיבה הוא גם חיבב את ה-״Single Malt IPA", שהייתה כשותית, קלילה ומעט פירותית. עוד בלטה ״Epic", שכל מה שאני יודע עליה הוא שהיא בירה מתובלת; היא פשוטה ולעניין, טיפה מתקתקה והרבה גיזוז. בעת הקנייה, אני וגיל פונקנו בטעימה של ״פרח הבר״, בירת חיטה עם טעם מאוד חיטתי המתובלת בקמומיל שמורגש בסיומת, והחלטנו לקנות גם אותה. לי ולבאבא גם יצא לטעום את יין השעורה המיושן שלהם, ״Black Wine Mist", שטעמו היה יותר חום משחור (הסינסתיזה עבדה פה שעות נוספות); הוא היה ייני, טעים מאוד וקשה לשתייה בהתאם לז׳אנר.

אני אומר את זה בכאב גדול, אבל גם יש לי מעט ביקורת. בלט לשלילה הבראגוט, סוג של שילוב בין תמד (יין מדבש) לבירה. הוא מחוייב מכורח הסגנון להיות מעט קשה לשתיה אבל המתיקות העזה של הדבש, המרירות העזה של הלתת וטעם האלכוהול לא ישבו כל כך טוב אחד עם השני ויצרו תמהיל טעמים (או היעדר תמהיל טעמים) שהזכיר לבאבא זכרונות אימה מיין קידוש תוצרת בית (לא מחמאה). העדר הגיזוז שלל גם חמצמצות שהייתה יכולה לעזור. אני יודע שהמבשלה מאוד מתגאה בבראגוט שלה ושאני כנראה בדעת מיעוט לגבי זה (גיל רכש בשמחה בקבוקים הביתה כשביקרנו), אבל באותו זמן ובאותו מקום זו הייתה הדעה הרווחת. זה חבל, כי באמת יש פה פוטנציאל לגדולה. עוד מילה קטנה של ביקורת אומר על הערכים הקלוריים של הבירות. שאלתי את ולדימיר מהמבשלה איך הם מגיעים למספרים והוא אמר לי שע״פ נוסחה ואני מקווה שהנוסחה מזייפת כלפי מעלה, כי הערכים הקלוריים גבוהים להחריד. יין השעורה עמד על 160 קק"ל ל-100 מ״ל, פי 4 מרוב הבירות המסחריות, פי 2 מיין וחמישית משמן טהור. הבירות של המבשלה עומדות ברובן על חצי מזה. אני יודע שזה מחיר שמשלמים על משקאות עם אחוז אלכוהול גבוה (16% במקרה של יין השעורה), טעמים חזקים ומורכבים, אי סינון וכוליי, אבל ליורד במשקל מדובר פה במכה רצינית.

אבל בכל זאת הבירות טובות וקנינו מהן בשמחה. המבצע כלל 5 ש״ח הנחה על כל הבקבוקים שרובם עולים בד״כ 15 והמיוחדים (בראגוט וויין שעורה) 20. גם מפה יצאנו בידיים מלאות. מומלץ בחום לחפש אותם בפסטיבלים, לטעום ולרכוש כיוון שאני מאמין שבקשת הרחבה מאוד של לפינג בודהה כל אחד יכול למצוא את עצמו.

לקראת החג, ערך הנינקאסי שני אירועי חיסול כאשר הראשון נפל באותו שישי בו פקדנו את המבשלות. הרעיון היה פשוט; בקבוקים פושטים ב-12, בקבוקים שאווים ב-15 ובאירוע חיסול מאוחר יותר שגם בו נכחנו הצטרפו החביות ב-15 לכוס ע״פ בחירת המקום. מכל הבירות ששתיתי בצמד האירועים היחידות שניסיתי לראשונה היו O’hara’s Irish Pale Ale (שהיה לה ריח פירותי מריר, קצת חסרת גוף, טעמי ליצ׳י טובים וסיומת כשותית ארוכה), Fuller's London Porter (שסיפקה טעמי קלייה, מרקם חלק וסיומת קצרה ונקייה) ו-Brooklyln East India Pale Ale (שהייתה עדינה יחסית אבל עדיין אייפיאיי חביב ומרענן).

וכך, עם ארון מלא בבירות (תתווסף לבלוג רשימת מלאי בהקדם), התנזרתי מבירות במהלך הפסח ואת ההתנזרות שברתי עם הפמפקין אייל של מבשלת הגליל (שהייתה מצויינת כפי שזכרתי). לסיכום, מבצעים על בירות זה דבר מצויין וחיובי שצריך לקרות תמיד, בייחוד כשמדובר בבירות טובות. מקווה שאתקל בהזדמנויות נוספות בעתיד הקרוב. בכל מקרה, אני אדיר את לפינג בודהה וגופרס מהבלוג בזמן הקרוב כיוון שדיברתי עליהם כבר הרבה בזמן האחרון. הגיע הזמן להרחיב אופקים.


בפעם הבאה

בעקבות הפסח אין לי כל-כך על מה לכתוב, אז בהשראת החג אני אכתוב על סוג של קרקרים שטוחים ולא טעימים - אוסף תחתיות הבירה שלי.

אח״כ כנראה יגיע פוסט על שימאי בעקבות הפרס שקיבלתי בתחרות קטעי הוידאו שערכו בנורמן פרימיום לרגל 150 שנים למבשלה.

לא נראה שיחסרו נושאים לפוסטים בעתיד הקרוב, כי עם בוא האביב מתחילים להופיע פסטיבלי הבירה. מומלץ בחום לעקוב אחר פרסומים של מבשלות, יבואנים, יצרנים ואפילו פה.

"The problem with the world is that everyone is a few drinks behind." -Humphrey Bogart

רז.